מאגר סיפורי מורשת

שמי שילה מוהדב, נולדתי בשנת 1948 והיום אני בת 74, אימא לחמישה ילדים. הסיפור שלי מתחיל בארץ לבנון, בעיר ביירות, ילדה למשפחה בת שבעה אחים. זכרונותיי מילדותי הם בשכונה יפה, פרדסים עצומים מסביב, הייתי משחקת עם אחיי ושכניי בפרדסים, בין העצים הירוקים לצד חיות שגידלנו. השכנים שלי היו ערבים, בעבר היינו חיים בשותפות עם הערבים ללא חשש, הם היו כמו משפחה שלנו.

כחלק מסדר השבוע היה לנו יום מיוחד של כביסה, בו כולם היו יוצאים יחד, ילדים ואימהות עם קערות גדולות ובתוכם בגדים, צועדים לנהר הקרוב ושם היינו מכבסים בידיים במי הנהר. אני זוכרת שזו הייתה חוויה ממש מהנה כיוון שהשתוללנו, השתובבנו, השפרצנו מים ועשינו בועות. אחרי כמה שעות חזרנו לביתנו, לחצר גדולה ושם תלינו יחד את כל הבגדים.

הבית שלי היה גדול ומעוצב באבנים מיוחדות, אבני פסיפס בצבעים כחול וירוק שהיו מודבקות על הקירות והתקרה, וזו הייתה הייחודיות של הבתים שלנו. למדתי בבית הספר ״אליאנס״. זה היה בית ספר שרק יהודים למדו בו, למדנו בשפות הצרפתית, ערבית ועברית. בשנת 1967 החלו פרעות בין הערבים ליהודים, המצב החל להיות קצת מסוכן למרות השכנות הטובה שלנו, הרבה יהודים חששו להמשיך לגור בשכנות עם הערבים.

בתקופה זו החלה התעוררות בקרב היהודים שעודדה עלייה לארץ ישראל. הוריי, שגם חששו לשלומנו, החליטו לעלות לארץ ישראל. בתקופה זו הייתי בת 18 ובגיל 19 נולדה בתי הבכורה אסתר. ביקשנו מהסוכנות היהודית את עזרתה ותוך מספר חודשים קיבלנו אישור לעלייה. המעבר לארץ ישראל היה קצת ארוך. בגלל המהומות והפרעות היה מסוכן להכנס לישראל ישר מארץ לבנון מכיוון שזו מדינה ערבית, לכן שטנו באונייה אל טורקיה עם המשפחה, הציוד, הריהוט וכל רכושנו.

שהיינו בטורקיה כשבוע, הסוכנות היהודים דאגה לנו לשהייה במלון. אני זוכרות שזו הייתה חוויה מדהימה, זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מארץ מולדתי. לאחר שבוע טסנו לארץ ישאל במטוס. ההתרגשות הייתה עצומה להגיע לארץ הקודש. כאשר הגענו בשלום, נישקנו את אדמת ארץ ישראל ובירכנו: ״שהחיינו וקיימנו לזמן הזה״.

כל משפחה פוזרה לעיר אחרת, אני עברתי לגור בהרצליה והוריי בבת ים. גרתי בהרצליה כעשר שנים וילדתי עוד שני ילדים ששמם דניאל וששי. ההתחלה הייתה קשה אבל הייתי חזקה. חיפשתי עבודה קרובה ובמשכורת הראשונה שלי קניתי עבור עצמי טבעת. לאחר כמה שנים בעלי חלה במחלת הסרטן ונפטר. האובדן היה קשה והייתי בודדה בהרצליה. מתוך געגועים גוברים למשפחתי, רציתי לעבור לגור קרוב אליהם והחלטתי לעבור לגור בבת ים. המעבר היה מטלטל אבל הקרבה למשפחה עשתה את החוויה לנעימה ורכה. הייתה לי העזרה מהמשפחה אשר עזרה לי לעבוד וללמוד. באותה תקופה למדתי את תוכנת המחשב שלעתיד עזרה לי למצוא את מקום עבודתי בבנק איגוד, עבדתי בו עד תקופת הפנסיה. לאחר כמה שנים הכרתי את בעלי השני ונולדו לי קרן ומאור. גידלתי את חמשת ילדיי בעיר בת ים באושר גדול.

הזוית האישית

נויה הנכדה המתעדת: חווייתי מההשתתפות בתכנית והעבודה המשותפת על סיפור התיעוד היא חיובית, הכרתי את סבתא שלי יותר ולמדתי עליה דברים חדשים.