מאגר סיפורי מורשת

שמו של סבי הוא ראודור. שם זה לא ניתן לאף אחד מבני המשפחה שלו והוא קשור לשנה שבה נולד 1945- שלוש שנים לפני הקמת המדינה. באותו הזמן היה מקובל לקרוא לילדים בשם שנושא את המילה "דור" בעיקר לשמות משפחה ופחות לגבי שמות פרטיים, אבל נתנו לו שם זה כשם פרטי. אימו של סבי, רחל מנור, היא זו שבחרה את השם – זה שם אכן יוצא דופן.

שם המשפחה שלו הוא שם מעוברת אשר מקורו של השם מצד אביו של סבי הוא "גרינשטיין", אשר שונה ברוסיה, ארץ מוצאו של סבי ל "מקייבסקי", לאחר מכן השם עוברת בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים כאשר היה מקובל לתת שמות עבריים לשמות משפחה – והוא שונה למנור. השם מנור בעברית הוא שמו של מכשיר אריגה.

סבי נולד ברמת גן בתאריך 17 ביולי 1945, יומיים לפני תשעה באב כבן הבכור להוריו, רחל ומנחם.

הוריו התגרשו כאשר היה ילד צעיר, ונישאו בשנית. הוא גדל עם סבו וסבתו אשר גידלו אותו באהבה רבה מאוד. יש לו עוד שני אחים אח ואחות האח רואה חשבון והאחות פסנתרנית. אימו, רחל, אשר ניהלה במשך שנים רבות את כפר הנוער "אשל הנשיא" נפטרה לפני כחודשיים בגיל 97 ובשיבה טובה.

הוא מגדיר את המוצא שלו כארץ ישראלי שורשי, הוא עצמו דור שביעי בארץ, ממשפחה בעלת מאפיינים מיוחדים של יוצאי אשכנז. המאכלים המיוחדים, שפת היידיש, המשפחה הינה דתית מסורתית.

סבי גדל בתל אביב בשדרות ח"ן ליד כיכר רבין. גן הילדים בו למד היה ברחוב שדרות בן ציון בתל אביב. הוא זוכר שהגן התחיל בשמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים. הילדים היו ישנים בגן בצהריים. סבי, שידע לקרוא כבר בגיל צעיר מאוד, אהב להקריא להם סיפורים. הגננת תמיד ביקשה ממנו להחליף אותה, כי היא רצתה לנוח, ולכן שמח להקריא במקומה סיפורים מתוך הספרים שהיו בגן.

סבי למד בבית הספר העממי "הכרמל", שהוא  בית ספר גדול אשר מצולם לסרט "אלכס חולה אהבה", שם רואים את מעשה הקונדס של התלמידים כלפי המורים. לפני שנים בקר סבא בבית הספר העממי שלו יחד עם בנותיו, כאשר צויין יובל שנים להקמתו.

סבא למד "בתיכון חדש" בתל אביב במשך 4 שנים במגמה מזרחנית, שהייתה מגמה חדשה בזמנו, שנוצרה בארץ. סבי זוכר שב-1 במאי מדי שנה, חג הפועלים, היו עושים כנס גדול והצגה מיוחדת.

סבי ניגן בפסנתר עד גיל 10, לאחר מכן הפסיק את לימודי הנגינה והתמקד במשחק כדורגל בשכונה עם חבריו. הוא היה משחק במגרש מלא חול שהיום כיכר רבין בנויה עליו. הוא מספר גם שהכדורים שבהם היו משחקים כשהיה ילד היו עשויים מסמרטוטים. המדינה הייתה מאוד ענייה וכדור מנופח עלה מאוד יקר, אז הילדים היו קושרים כמה סמרטוטים אחד לשני וכך היו משחקים.

אחד האירועים העצובים בחייו היו מותו של סבו, שלום קרויז, אשר גידל אותו במשך שנים רבות, כאשר סבי היה רק בן 16. מאז הוא המשיך לטפל במסירות בסבתו, נחמה, אשר הייתה לו כאם, עד שנפטרה בשיבה טובה בגיל 90.

סבי שרת בצבא בחיל המודיעין כך שחלק הגדול מהפעילות שלו עד היום חסויה ולא ניתן לדבר עליה. הוא השתתף בכמה מלחמות, במלחמת שש הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום כיפור. המלחמות הללו השפיעו עליו עד מאוד, במיוחד מלחמת יום כיפור שבה היו מחדלים קשים, בעיקר מודיעיניים, וכתוצאה מכך הוא החליט שהוא רוצה לעבור לחיל אחר בו יוכל לתרום יותר ולכן עבר לחיל החינוך.

סבי עסק בהוראה כל חייו. תפקידו הראשון כמורה, היה בכפר הנוער "אשל הנשיא" בשנות ה-70. במקביל סיים את לימודי הדוקטורט שלו ביחסים בין לאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, ושימש כחוקר ומרצה לאורך שנים רבות.

בנוסף, שימש כיושב ראש של סגל המרצים במשך מספר שנים בשנות התשעים באוניברסיטה העברית בירושלים. בגיל 40, כשהיה כבר דוקטור, החל בלימודי משפטים באוניברסיטה העברית, וגם עסק בעריכת דין לאורך שנות עבודתו.

סבי מספר כי אהב מאוד את ההוראה וגידל דורות רבים של תלמידים, אשר מוקירים לו תודה עד היום. רק השנה ניתן לומר כי הוא יצא סופית לגמלאות.

סבי מספר כי הכיר את סבתי ז"ל, זהבה, בתל אביב באקראי. הוא היה אמור לפגוש אישה אחרת ובטעות קיבל את הטלפון שלה, במקום את הטלפון של האישה האחרת. מאז הם לא נפרדו, עד יום מותה בשנת 2010. הם התחתנו בינואר 1975 בתל אביב כשהיה בן 29. נולדו להם 4 בנות. הבת הבכירה שלו, שזו אמי שלומית, נולדה בשנת 1976, ממש ביום האחרון של השנה, אז היה בן 31.

כיום יש לסבי שמונה נכדים מתוכם שש נכדות ושני נכדים.

סבי בגמלאות. הוא קם בבוקר, הולך לבית הכנסת, חוזר, אוכל ארוחת בוקר ולאחר מכן שקוע בקריאת עיתונים וספרים. אחרי ארוחת הצהריים הוא הולך לנוח ונוהג ללכת לטיולים ולהליכות ברגל. הוא מתגורר בלהבים בקרבת ביתי, ולכן אנו נוהגים להיפגש לעיתים קרובות, ולחגוג יחד גם שבתות וחגים.

סבי מאוד אוהב לטייל. הוא נסע למדינות רבות מאוד בעולם. המדינות העיקריות שנסע אליהן גם למטרות לימודים וגם למטרות חופשה היו בעיקר ארצות הברית, קנדה וגרמניה.

סבי אומר, שאם הייתה לו ההזדמנות היה רוצה ללמוד הרבה דברים בעיקר מוסיקה והיסטוריה.

הזוית האישית

נטע: סיפורו המרתק של סבי ראודור, תועד במסגרת עבודת שרשים בתכנית הקשר הרב דורי.