מאגר סיפורי מורשת

שמוליק נולד בירושלים בשנת 1946. אבא של שמוליק, משה, נולד בסלוניקי (יוון) בחודש מרץ בשנת 1908. חצי שנה לאחר מכן, משפחתו עלתה ארצה מסלוניקי. משפחתו של משה גרה בירושלים בשכונת מחנה יהודה ובגיל 28 פתח מספרה ברחוב אגריפס בשכונת מגוריו. אמו של שמוליק (אורו) נולדה במחוז מקדוניה (יגוסלביה לשעבר) בעיר שטיפ ב-9 באב בשנת 1913.

תעודת הלידה של שמוליק

אורו ומשה היו בני דודים. (אמו של משה הייתה אחותו של אבא של אורו). הוריהם של משה ואורו שידכו בניהם ובשנת 1936 שניהם עברו לסלוניקי בכדי להתחתן. (באותה תקופה המנדט הבריטי היה בארץ ונשים רווקות לא הורשו להיכנס לארץ, זו הסיבה שהם התחתנו בסלוניקי). באותה שנה משה ואורו עלו ארצה ועברו לגור בבית ילדותו של משה.

שמוליק, אחיו והוריו

בשנת 1943 נספתה כל משפחתה של אורו אשר נשארה במקדוניה. ובאותה שנה בסלוניקי נספו משפחתו של הדוד של משה.

בשנת 1940 נולד אלי (אח של שמוליק), בשנת 1942 נולדה בלה (אחות של שמוליק) ובשנת 1946 נולד שמוליק (שמואל).

סבא ואחיו

בשנת 1948 (מלחמת השחרור), היה מצור קשה על ירושלים והערבים שהקיפו את ירושלים, לא אפשרו להעביר מים, תרופות, מזון וכד'. ובאחת מההפסקות בזמן המלחמה, משה (אביו של שמוליק) מצא דירה ביפו והביא אותם ליפו.

בשנים הראשונות של קום המדינה, הישוב היהודי הקטן עזר למאות אלפי יהודים לעלות ארצה. המצב הכלכלי של המדינה היה קשה מאוד ובעקבות המצב חולקו תלושי מזון לכל נפש. תקופה זו נקראת תקופת הצנע. בצעירותו שמוליק נהג בקיץ ללכת כל יום מהבוקר ועד הערב לים עם חבריו הטובים ולגלוש על קרש עץ, מכיוון שלא הספיק להם הכסף לקנות גלשן. אחרי שעות הלימודים, היה שמוליק הולך לספריה בבית הנוער (מתנ"ס) והיה קורא ספרים ואף משאיל. בשעות אחר הצהריים היה שמוליק הולך למגרש חול ומשחק כדורגל עם חבריו.

רוב ילדותו של שמוליק, הוא גר בבית ערבי ביפו (דירת שני חדרים) וכל ערב היה שומע ומסתכל על הגלים. לשמוליק היו יחסים טובים עם הילדים בשכונה, הם היו משחקים קלאס, ג'ולות, חמש אבנים וכד'. בבניין מגוריו של שמוליק השכנים היו בקשר טוב מאוד. הם היו משוחחים בערב בגינה ועזרו אחד לשני בעת הצורך.

בתקופת הלימודים שמוליק היה תלמיד חרוץ מאוד וקיבל ציונים גבוהים. הוא לימד תלמידים בתשלום. בסוף בית הספר היסודי, מנהל בית הספר המליץ על שמוליק שבתיכון ילמד בבית ספר למחוננים בירושלים (בויאר). שמוליק הקשיב למנהל והעביר את לימודי התיכון בבית הספר בויאר. בין החברים של שמוליק נוצר קשר חברי עמוק שנמשך גם בימים אלו. הם היו ממש כמו אחים.

בצעירותו, שמוליק נהג לשחק במשחקים: ג'ולות, חמש אבנים, קלאס, מחבואים, תופסת, חמור ארוך, קפיצה בחבל, בקיץ היה משחק מטקות בים ומקפיץ אבנים על המים.

משפחתו של שמוליק נהגה לחגוג את כל החגים. החג האהוב על שמוליק היה פורים. הבנות היו מתחפשות למלכות אסתר, פיות, נסיכות, בעוד שהבנים התחפשו לקאובוי, שוטרים ופיראטים. כששמוליק היה נער, הוא למד בפנימיה. אחר הצהריים היה הולך לחוגים שהיו בפנימיה, הוא היה מטייל בירושלים והולך למסיבות שאורגנו בפנימייה, היו משחק משחקי כדור.

שמוליק חגג את בר המצווה שלו בבית סבתו (דיליסיה), וקיבל מתנות כגון ספרים, עוגיות, עוגות וממתקים. כל בני המשפחה היו מתכנסים והיו שרים בלאדינו (ספניולית).

בשירותו הצבאי, שמוליק שירת בתפקיד קשר. בזמן שירותו, ליוו שמוליק וקבוצתו קבוצה של מטיילים. בדרכם חזרה לבסיס, ירד גשם והגיפ (קומנדקר) החליק והתהפך. שמוליק נפצע בברך ושכב בבית החולים סורוקה (באר שבע) במשך שבוע ימים.

פעם לא היו טלפונים בבית והתקשורת הייתה על ידי מכתבים. לעומת היום, שיש כמעט לכל אדם טלפון נייד והתקשורת מהירה. הילדים היו משחקים ברחוב ולא הכירו משחקי מחשב כמו בימינו. לא היו רואים הרבה סרטים ולא היו מצלמות כמו המצלמות של היום. האווירה פעם הייתה יותר רגועה ושלווה וכולם הסתפקו במה שיש.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר פארק המדע בנס ציונה, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה שונית גדות.