מאגר סיפורי מורשת

שמי רוני וינטרוב, אני משתתפת בתוכנית הקשר רב דורי ומביאה את סיפורו של סבא שלי ציון יהב.

סבא ציון מספר על בית ההורים

נולדתי בירושלים, בבית החולים "ביקור חולים", בתאריך 23.1.1953. לאבי קראו יוסף ולאמי שרה. היינו שישה אחים: ציון, חיים, אילנה, שושנה, רחל ורחל, אך נותרנו חמישה. אחותי רחל היא אחת מחטופי תימן, רחל נחטפה בגיל חודשיים, וקראו לתינוקת הבאה על שמה.

בביתינו ההורים שלי דיברו ביניהם בשפה התימנית, כדי שלא נבין את שיחתם, עד שהתחלנו להבין גם תימנית. אני, אחיי ואחיותיי המצאנו את שפת הגימל, בכדי שההורים לא יבינו אותנו.

בילדותי למדתי אצל המורי (רב תימני) עד כיתה א' בעברית. הייתה לי ילדות לא קלה מבחינה כלכלית, אבל בתוך הבית היה תמיד שמח. גרנו בצריף במעברת תלפיות, ממנו אני לא זוכר הרבה. אני זוכר את הבית השני בקריית יובל שעברנו אליו כשהייתי לפני גן חובה. היו בו שני חדרים וסלון קטן. במהלך השנים אבי הרחיב את הבית.

תמונה משפחתית, אני התינוק בתמונה

אבי עבד בכנסת ואמי הייתה עקרת בית וגם טיפלה בקשישים. אמי הייתה אישה נדיבה מאוד, מתחשבת ומאוד עצמאית. הורי ממוצא תימני, בעלי צבע עור כהה, אבי חבש כיפה והיה לו שפם ושיער כהה לגילו. אמי הרכיבה משקפיים, והיה לה שיער לבן ארוך וכיסוי ראש.

גרנו בשכונה יהודית שנקראת "בית מזמיל" בירושלים.

זיכרון ילדות בלתי נשכח

כל שנה בחודש ינואר, אבי היה קונה עז או כבשה, ואז היה שם את העז אצלנו בחצר. הייתי משחק איתו, וכשהגיע חג הפסח, היו שוחטים אותו.

תקופת הילדות

משחקי הילדות ששיחקנו היו סטנגה, כדורגל, כדורסל, עג'ו, 5 אבנים, מונופול וכו' בשעות הפנאי, הייתי חבר בתנועה של בני עקיבא, שם השתתפנו בפעולות, והיו גם יציאות לטיולים. החברים שלי היו מהשכונה ולא מספסל הלימודים.

המאכל האהוב עליי הוא מרק עוף תימני. נהוג לאכול אותו עם חילבה או לחוח. אז לא היו כל כך הרבה ממתקים. היה קצת שוקולד, דבש, מסטיקים וסוכר נבט, אבל לא היה כסף לדברים הללו. חיינו בצינעה.

חוויה מתקופת בית הספר

הדבר שאני זוכר מבית הספר העממי ושאהבתי במיוחד הוא ארוחת הצהריים שהייתי אוכל בבית הספר. היה מרק שעועית טעים מאוד, שמהבוקר היה ניתן להריח את ריחו המדהים.

העלייה של הורי ארצה

אבי ואמי נולדו בשנות ה- 30 של המאה הקודמת בתימן. בזמן העלייה לארץ, לפני העלייה למטוס, ביקשו מכל התימנים להוריד את כל תכשיטי הזהב שהיו ברשותם בטענה שהמטוס יופל מהכובד של התכשיטים.

סבי היה איש עשיר בתימן, מוכר נפט, וכך השאיר את כל רכושו בשדה התעופה. כשהוריי הגיעו ארצה, שינו את שם המשפחה הערבי "וואהאב" ל"והב". כשהתבגרתי, אני ואחותי אילנה, שינינו ל"יהב".

השירות הצבאי

הייתי בנח"ל של הצנחנים. רציתי להיות נהג בצבא וסידרו לי להיות נהג בלשכת הרמטכ"ל, הייתי נהג החירום של הרמטכ"ל "דדו".

תפקידים ומקומות עבודה

עבדתי בלשכת העיתונאים ולאחר מכן בשע"מ: שירות עיבודים ממוכנים, כלומר מס הכנסה ומע"מ של משרד האוצר במשך 46 שנה!

מנהגים ומסורת

אני שומר מסורת, בביתנו עושים קידוש כל שישי או שבת ולפעמים אני הולך לבית הכנסת. בחגים אנחנו יושבים תמיד לאכול יחד כל המשפחה בכל חג.

בצעירותינו

סדר היום שלי כיום

אני כרגע פנסיונר, אני קם בשמונה, אוכל ארוחת בוקר והולך לבית הלוחם, שם אני משתתף בכל מיני חוגים. בצהריים אני אוכל בבית ונח, ובערב אני יוצא להצגה או לסרט או נשאר בבית.

אני אוהב מאוד לטייל, גם בארץ וגם בחו"ל. החלום שלי הוא לנסוע כל שנה לארצות הברית, כרגע כואבת לי הרגל אז איני יכול לנסוע.

חפץ יקר ערך

יש חפץ יקר ערך שעובר במשפחתנו מדור לדור. זוהי מגילת אסתר שדוד שלי כתב לאבא שלי יוסף בכתב ידו. אבא שלי העביר את זה לי ומאחר שנולדו לי שתי בנות, אני אעביר את זה הלאה, כנראה ליאיר (אחי הקטן).

הזוית האישית

רוני: היה לי כיף מאוד לראיין את סבא. יצא לנו לבלות יותר זמן ביחד וגיליתי עליו ועל כל המשפחה שלי המון פרטים מעניינים.

סבא ציון: התרגשתי מאוד לחזור ולספר על תקופת ילדותי. זו הייתה תקופה מלאה בחוויות טובות ולא טובות החוויות הטובות לא יחזרו.