מאגר סיפורי מורשת

סבי, עודד כהן, אביו של אמי הוא בן אדם מרתק וסבא מדהים, כבר בן 83 וסיפור הילדות שלו ממש מיוחד.

אבא שלו – משה כהן, נולד וחי בהולנד, וכיהן בשליחות כשופט באינדונזיה ההולנדית מאז 1926.

קצת היסטוריה

במאה ה17 הולנד כבשה את כל איי אינדונזיה וכך הפכה אינדונזיה לקולוניה הולנדית. אחד הנכסים המשמעותיים של ממשלת הולנד הייתה המושבה בדרום-מזרח אסיה אשר נקראה איי הודו המזרחיים ההולנדיים, אינדונזיה של היום.

אמו של סבי – רחל כהן, נולדה וגדלה בירושלים, ולמדה כימיה באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים בירושלים. משה אביו בא לביקור בארץ ישראל בשנת 1935, ופגש במקרה את רחל. משה ורחל התחתנו בירושלים בשנת 1938 ונסעו לקולוניה אינדונזיה ההולנדית, מפני שמשה חזר לעבודתו כשופט שם.

בשנת 1939, תוך כדי שמשה ורחל התגוררו באינדונזיה, פרצה מלחמת העולם השנייה באירופה וכעבור זמן מה הצטרפה יפן למלחמה, והייתה שותפה במדינות הציר. אחרי לא הרבה זמן, בשנת 1940, סבי נולד שם בעיר מלנג שבאי יאווה (האי הגדול ביותר באינדונזיה). באותה שנה כבשה גרמניה הנאצית את הולנד.

בשנת 1942 פלשו צבאות יפן לקולוניה ההולנדית באינדונזיה וכבשו אותה, לאחר כניעתה של הולנד. משה גויס למילואים של צבא אינדונזיה, ולאחר הפלישה היפנים לקחו לשבי את כל החיילים. משה היה שבוי ליפנים במשך כל המלחמה ועבר תקופות קשות ועבודות פרך. כשמשה נכנס לשבי, סבי היה בן שנתיים.

החיים במחנות הריכוז

את שנות המלחמה סבי עבר עם אמו רחל במחנות ריכוז יפניים. מחנות אלו היו מיועדים לנשים ולילדים, בעיקר ממוצא הולנדי (היפנים רצו לכלוא את כל מי שלבן). החיים במחנה היו קשים מאוד. היפנים היו מאד קשוחים וכמעט ולא היה מה לאכול. הם גילחו את ראשיהם של השוהים, העמידו אותם במסדרים שעות ולעתים מנעו מהם לאכול. נתנו להם עבודות בכריתת עצים, בעבודות בישול וניקיון, איסוף זבל וחפירת בורות להטמנתו.

היה איסור חמור על כל צורה של כתיבה וציור, ולא נתנו לשבויים כלי כתיבה, ולכן הייתה בעיה קשה של העברת מסרים מחוץ למחנה הריכוז.

אמו של סבי, רחל, רקמה בשביל סבי בזמן היותם שבויים, כמתנת יום הולדת, ספר שהדפים שלו היו עשויים מבד. הספר מכיל תמונות של חיי היום-יום במחנה, ומידע על תנאי השבי. רחל רקמה לו את הספר בעזרת חוט ומחט.

הספר הרקום נחשב לפריט היסטורי ואומנותי והוצג במשך חצי שנה כפריט מרכזי בתערוכה מיוחדת על יהודים באינדונזיה, במוזיאון היהודי של אמסטרדם.

רחל הבינה שמדובר בדרך טובה מאוד להעביר מסרים, ובכך שלחה באופן קבוע מכתבים רקומים למשה תוך כדי שהותו במחנות של עבודות הפרך. היא הייתה מספרת לו חוויות אישיות במחנה הריכוז, על מצבו של סבי עודד בעודו תינוק, את פרטי הבנק שלה ועוד.

יחס היפנים ליהודים באינדונזיה

בתחילתה של תקופת הכיבוש היפני לא הייתה אפליה בין יהודים למי שאינם יהודים, ויהודים אפילו לא נדרשו לציין את דתם. במחצית השנייה של 1943 החל מפנה ביחס של היפנים ליהודים. בחלק מהמחנות נדרשו כל הנשים, גם אלו שהגיעו למחנה כאירופאיות, להצהיר אם הן יהודיות, ובחלק מהמחנות הופרדו היהודיות וילדיהן משאר האנשים. יש עדויות שאספקת המזון ליהודים הייתה דלה אף מאספקת המזון הכללית.

כך סבי ואמו שהו בתקופה מפרכת של כשלוש שנים בשבי היפני.

סבא בילדותו עם אמו

סיום המלחמה ותקופת השבי

יפן נכנעה באוגוסט 1945 לאחר שהוטלו פצצות גרעין על הערים הירושימה ונגסאקי, וכך הסתיימה תקופת השבי היפני.

האינדונזים שעד פרוץ המלחמה חיו תחת שלטון הולנדי, לא רצו שההולנדים יחזרו לשלוט באינדונזיה ופרצה מלחמה פנימית. ממשלת הולנד החליטה לאור המצב להחזיר את כל ההולנדים שהיו מחוץ לאדמתה ואז סבי ואמו החלו במסע חזרה להולנד. את אביו, משה, סבי לא ראה במשך ארבע שנים, עד שנפגשו איתו בפגישה מרגשת בתאילנד לאחר ששוחרר ממחנות העבדות. הדרך הביתה הייתה קשה מאוד ומסוכנת. משה, אביו של סבי היה מותש וחלש מאוד לאחר תקופה ארוכה של עבודות פרך.

עלייתו של סבי לארץ

בשנת 1961 סבי עלה לארץ לבדו, לאחר שביקר את משפחתו בירושלים והחליט שלעולם לא ירצה לעזוב עוד את ארץ ישראל.

התערוכה באמסטרדם

בשנת 2014, פנו לסבי מהסוכנות היהודית של הולנד לאחר ששמעו על סיפורו המעניין. הוא נבחר לדבר בתערוכה חשובה בסוכנות היהודית ולהציג את הספר הרקום שתפרה לו אמו במלחמה. נסענו כל המשפחה המורחבת לאמסטרדם לתמוך בו ולראות אותו בתערוכה. זאת הייתה חוויה מדהימה ומרגשת.

הזוית האישית

אן: בתוכנית "הקשר הרב דורי" הכרתי יותר לעומק את סבי עודד, כי היה לנו זמן איכות ביחד, וגם שמעתי הרבה סיפורים על הילדות שלו.

סבא אמר לי: "אם לא נכיר את העבר שלנו, לא נכיר את העתיד". נהניתי מאוד ממגוון הפעילויות, ואשמח לחוות חוויה כזאת שוב.