מאגר סיפורי מורשת

סבא משה נולד בקיבוץ טירת צבי בשנת 1954 לפני שישים ותשע שנה. סבא הוא הילד השישי במשפחה, ביחד עם אחיו התאום יוסי. סבא מספר שבבית הילדים אימא שלו הייתה באה ושרה שירי ערש לילדים. רוב היום של הילדים בקיבוץ לא היה בבית, והזמן היחיד שהם היו בבית זה היה בליל שבת. כשההורים של סבי היו רוצים שהילדים לא יבינו מה הם אומרים הם היו מדברים ביידיש.

בשבת בצהריים ההורים הלכו לישון והילדים הלכו לבית הילדים כדי לתת להם לישון, אבל הילדים לא רצו לישון ולכן ברחו לרפת ושם עלו על המתבן ובנו בית מחבילות הקש. כדי שהילדים לא יברחו, היו תורנים האחראים על שמירת הילדים, אך הילדים אהבו יותר את השהייה ברפת מאשר בבית הילדים ולכן בכל זאת מצאו דרכים להסתנן החוצה משם. בארוחות בבית הילדים היה צריך לגמור הכל מהצלחת מכיוון שלא היה הרבה אוכל. הילדים השובבים שלא היו רוצים לאכול היו זורקים את האוכל לכלב שהיה בבית הילדים, שמו היה ג’רי. בלילות הקיץ החמים (בכל זאת – טירת צבי..) היו מוציאים את המיטות החוצה ומסביבם היו שמים כילה שהגנה מפני היתושים. סבא מספר שכשהם היו משתעממים בלילות, הם היו מתגנבים החוצה ורואים סרט שהוקרן לכל הקיבוץ (מכיוון שלא היו טלוויזיות לכל בית, הייתה הקרנה לכל הקיבוץ).

פורים יצירתי 

התמונה צולמה מאחורי גן הילדים של סבי בפורים 1960, כאשר סבא היה בן 5 והחליט כמו כל ילד (כמעט) להתחפש לאינדיאני. מכיוון שלא היו חנויות תחפושות או שוק תחפושות, היה עליהם לקחת קצת השראה מהטבע. לדוגמה, כתר הנוצות של האינדיאני היה עשוי מנוצות שנפלו ליד בריכות הדגים או בין העצים. הנוצות עצמן היו של כל מיני סוגי ציפורים כמו תנשמות או חסידות, ואת הנוצות הלבנות לקחו מתרנגולות ההודו. מהתמונה למדתי על יכולת היצירתיות של פעם ועל איך כל ילד, לא משנה באיזו תקופה, מתחפש לאינדיאני בשלב כלשהו בחייו. השם שנתתי לתמונה הוא "פורים יצירתי" בגלל יכולת היצירתיות של אז. אפשר לסכם בכך שגם בשנת 1960 כמו היום, חג פורים זו חגיגה אחת גדולה ועושים את המקסימום בשביל תחפושת ובשביל אווירת החג.

סבא מחופש לאינדיאני

חגים בקיבוץ 

החגים בקיבוץ טירת צבי היו דבר מאוד מיוחד. סבא אומר שאחד מהחגים הכי כיפים בקיבוץ היה פורים, כי כולם היו נפגשים ביחד מגדול עד קטן. שוק הפורים בכלל היה מטורף: היו מתקנים מאולתרים אך כיפיים ביותר. לדוגמה, היה מתקן בצורת מטוס שהיה עשוי מפלסטיק ועץ, שחיברו לחבל שהיה קשור לעץ, וזה היה דומה לאומגה, רק מפחיד ממש ולא כל כך בטיחותי. אך למרות זאת לא היו מקרי פציעות.

עוד חג שהיה מיוחד הוא חג הפסח. מכיוון שהיה צריך להכשיר כלים אבל המקום היחידי שאוכלים בו היה החדר אוכל. ולא פשוט להכשיר חדר אוכל וגם היו המון כלים, אז היו שלושה ימים שבהם עמלו כולם על הכשרת חדר האוכל. אבל מה עושים בינתיים? ועם מה אוכלים? אז היו שלושה ימים בשנה שכולם היו אוכלים יחד בחוץ בכלים חד פעמיים, אשר לא היו נגישים לכולם כמו היום. מאכל שסבא זוכר היטב מהבית היה "חנמה תתנור", שהיה תפוחי אדמה עם כל מיני דברים (דומה ל"אנטי פסטי" של היום). עד היום סבא לא בטוח מה היה בזה. השם הומצא בעקבות זה שלילדים היה קשה לבטא "תפוחי אדמה".

הזוית האישית

סבא משה: תכנית הקשר הרב דורי הייתה חשובה כדי שנוכל לספר סיפורים ודרכם לחבר את החוליות של השרשרת שלנו כמשפחה בתוך העם היהודי. למדנו להכיר את העבר וכיצד הוא משתקף בהווה. שמחתי לראות שנכדתי מתעניינת בילדות שלי שאמנם הייתה שונה, אך מצאנו גם חיבורים של דברים שווים. אני חושב שזאת תכנית חשובה גם למבוגרים וגם לצעירים כי היא מאורגנת כך שיעלו בה כל מיני נושאים שלא תמיד מדברים עליהם וזה מחזק את הקשר ביננו.

הנכדה מאיה: מפגשי תכנית הקשר הרב דורי היו מהנים במיוחד וכל מפגש היה מרתק ומלא בתוכן. למדתי המון על ההיסטוריה המשפחתית בכלל ועל ההיסטוריה של סבי בפרט.