מאגר סיפורי מורשת

ילדותי בפתח תקווה  

הורי עלו לארץ ישראל מהעיר איזמיר שבטורקיה בגיל 16 עם הוריהם, הם עלו כציונים, לאחר שהמקומיים התנכלו ליהודים בטורקיה. הורי הכירו בארץ, התחתנו, הקימו בית בפתח תקווה, שם נולדתי ושם נולדו ארבעת אחי ואחיותי.

נולדתי בפתח תקווה שנה לפני קום המדינה. הבית שהוריי בנו, היה מבין הבתים הראשונים בפתח תקווה שנבנו מאבן, עד אז בנו רק צריפים.

הייתה לי ילדות מאושרת, למרות שהתקיימנו מתלושי מזון שהמדינה חילקה לכל העולים החדשים בתקופת הצנע. חיינו בבית הזה 11 נפשות כולל סבא וסבתא משני הוריי. חיינו באושר למרות תקופת הצנע שהייתה בארץ.

היו לי חברים רבים, חלקם במעגל חבריי עד היום. פתח תקווה הייתה המושבה הראשונה בארץ ישראל, ולכן שמה "אם המושבות" עד היום. מאחר ולא היה כסף, היינו בונים לבד משחקים כגון: קורקינט מעצים שהיינו מוצאים ברחוב. היינו בונים "סוכות" על עצים, בונים סולם על גזע העץ, קושרים חבלים לנדנדות.

הבית היה עם שטח גדול שבו גידלנו ירקות, עצי פרי ובעלי חיים כמו: תרנגולות, כבשים ועיזים. למדתי בבית ספר "עין גנים" עד כתה ג'  ולאחר מכן בבית הספר "נצח ישראל" לבנים.

בגיל 18 התגייסתי לצנחנים, לפני מלחמת ששת הימים. שנה לאחר הגיוס לחמתי במלחמת ששת הימים. המלחמות בהן לחמתי: ששת הימים, שבה נפצעתי ברגלי על ידי רסיס פגז, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים  שבה נפצעתי שוב בשתי רגליי, ומלחמת לבנון.

מצעד יום העצמאות 1966( אני הראשון מימין)

השירות הצבאי שלי

בחרתי לספר על הצורה בה נשאבתי לתוך הציונות. זה היה בשנות הקמת המדינה כשאבי היה לוחם באצ"ל ובין שאר הסיפורים שלו שהוא העביר אלינו לילדים, זה שהם החביאו את בגין אצלנו בבית לתקופה מסויימת ומאז ליבי היה עם המדינה ואז התבגרתי, והתנדבתי לחטיבת הצנחנים, לחמתי במלחמת ששת הימים ואף נפצעתי בשתי הרגליים.

טירונות גדוד 890 של הצנחנים בבית ליד

המשכתי לשרת כמדריך כיתתי ואחר כך כסמל מחלקה. השתחררתי מהצבא כסמל מחלקה. בשנת 1973 גוייסתי למילואים וסופחתי לגדוד שריון והשתתפתי במלחמת יום הכיפורים בלחימה בתעלת סואץ ובסיני. נפצעתי במלחמה פעם נוספת ואיבדתי הרבה חברים. בין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום כיפור הייתה מלחמה נוספת – מלחמת ההתשה שבה השתתפתי במסגרת המילואים שלי. במלחמת יום כיפור השתתפתי בקרב בחווה הסינית בחטיבה 247 , בה איבדתי חברים, זה היה קרב מאוד מאוד קשה.

עם תחילת מלחמת לבנון גוייסתי פעם נוספת ובתחילת המלחמה הודיעו לי שאשתי חלתה במחלה קשה ואז השתחררתי מהצבא וטיפלתי באשתי עד שהיא נפטרה, וטיפלתי בשלושת ילדיי לבד.

החלום שלי

תמיד חלמתי להקים משפחה עם הרבה נכדים ונינים והחלום שלי התגשם, יש לי שלושה ילדים, שבעה נכדים ושני נינים. הגשמת החלום הייתה כרוכה בעבודה קשה כאלמן, נאלצתי לגדל אותם לבדי. היום החלום שלי הוא שלא יהיו יותר מלחמות.

הזוית האישית

סבא יעקב: מאוד נהנתי להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי והכרתי את נכדתי הרבה יותר לעומק.

שי: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבא, להקשיב לסיפורים המרתקים שלו ולמדתי ממנו הרבה על החיים. בזכות התכנית למדתי המון על סבא בילדותו, על התנאים שהיו אז בילדותו לעומת היום .