מאגר סיפורי מורשת

סבתא רותי נוימן, מספרת את סיפורו  של בעלה יוסי נוימן ז"ל. הסיפור נכתב יחד עם יוסי כשהיה עדיין אתנו ובמהלך התיעוד הוא נפטר. הסיפור מוקדש לזכרו. יוסי נולד ב­-30.6.1952, בן יחיד להוריו שורדי שואה, שמואל ואורנקה-חנה נוימן.

שמואל ואורנקה עלו לישראל בשנת 1948 והגיעו לגבעת אולגה יחד עם האחיות של סבתא אורנקה, יולי ואלה. משם עברו למעברה במושב בניה בשנת 1949 והשתקעו במושב. יוסי נולד במושב. סבא יוסי מספר:

"אבא שמואל היה רפתן, הייתה לנו רפת יפה וגדולה. כילד עזרתי הרבה ברפת, הייתי חולב פרות, באותה תקופה לא הייתה מכונת משוכללות כמו בימינו.

אמא אורנקה הייתה אישה חולה מאוד, הייתה מאושפזת תקופות ארוכות. הייתה תקופה של חצי שנה שאמא אורנקה עברה ניתוח ראש. היא הייתה בין שלושת מנותחות הראש הראשונות בארץ. באותה תקופה גרתי בבית של חברים של אמא אורנקה ואבא שמואל, שהיו להם בן בגילי ובת. הבן לצערי נהרג במלחמת יום כיפור. אמא שלי עברה את הניתוח בשלום. לאחר הניתוח הייתה קצת משותקת ברגל ימין אבל תיפקדה כרגיל וחזרה להיות אורנקה שלפני הניתוח, האמא החזקה!

הייתי ילד מאוד שובב. עושה שטויות ואוהב להציק, יחד עם זאת הייתי ילד שאוהב לעזור. כשלאיזה לילד היו מתקלקלים האופניים הייתי בא ומתקן לו.

במושב הייתה מסרטה, פעם בחודש היו מקרינים לנו סרט. לא תמיד הכניסו אותי לסרט, כשלא הכניסו אותי הייתי בא מאחורה בשקט בשקט ומתגנב מהחלון ונכנס לראות את הסרט.

גדלתי עם הורים שאהבו אותי וטיפלו בי כמו שצריך. אמא הייתה מפנקת קצת יותר מידי, ואילו אבא היה דורש שאעזור לו בעבודות הבית ברפת ובמשק: לחלוב פרות, לנקות את הצואה של הפרות לקצור ולגרוף חציר.

את לימודי בתיכון למדתי בבית הספר "עמל" באשדוד. למדתי מכונאות רכב. בשנה השנייה התחלתי ללמוד ב"אורט אשקלון" יום בשבוע. בחמשת הימים האחרים למדתי ועבדתי במוסך באשדוד. בבית הספר הכרתי את גבי (אח של רותי אשתי). גבי היה שנתיים מעלי ועזר לי ולימד אותי ולימים הפכנו לחברים הכי טובים. הייתי מקנא בבגטים שהיה מביא לארוחת צהריים, בזמן שאני הייתי אוכל את הלחם היבש מאתמול. הפכתי להיות לבן בית אצל גבי. כשהייתי נופל מהאופנוע הייתי רץ למרים, אמא של גבי, ושל אשתי רותי, שתמרח לי יוד ופולידין. הייתי מסתיר זאת מאמא שלי כי היא הייתה מאוד לחוצה שיקרה לי משהו ורציתי לחסוך זאת ממנה.

בזמן השירות הצבאי של גבי, הפכתי להיות בקשר קרוב יותר עם המשפחה שלו ובמיוחד עם רותי. כשגבי היה נשאר שבתות בבסיס, אני באתי לבקר את רותי בביתה באשדוד, והיינו נוסעים לבקר את גבי בבסיס וכך הפכנו אני ורותי לזוג. אחרי תקופה גם אני התגייסתי לצה"ל לחיל החימוש. בחיל החימוש שירתי כנהג ומכונאי רכב, השתתפתי במלחמת יום כיפור.

אחרי המלחמה אני ורותי התחתנו. נולדו לנו 4 ילדים: גלית, איריס, צחי, חן.  היום יש לנו 15 נכדים. משפחה חמה יפה ומגובשת בלי עין הרע."

הזוית האישית

סבתא רותי: מאיה אהובה שלי מאוד נהניתי מהעבודה אתך. את בוגרת ומקסימה ותמשיכי תמיד להיות כמו שאת. אוהבת אותך.

הנכדה מאיה: סבתא יקרה שלי. אני אוהבת אותך. נהניתי אתך מאוד בתכנית, למרות שהיה קשה כשסבא נפטר. אני שמחה שאנחנו מעלות את הסיפור לזכרו.