מאגר סיפורי מורשת

שמי ארינה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבא שלי, אלכסנדר (שורה) קלבנסקי.

אהבה ומשפחה

בעבר הקשר בין בני הזוג היה נרקם כאשר נפגשו בעבודה, בחופשה, בלימודים, הלכו לחוגים יחד, בטבע, בכיתות, וברחבת הריקודים. במקרים שהרבה אנשים נפגשו במקום אחד אז התחילו לדבר התפתח ביניהם שיח ואז התחילו להיפגש. אופי היחסים בין הורים וילדים היה שהילדים כיבדו את ההורים, אהבו אותם ועזרו להם, וההורים אהבו את הילדים. קשרים בין נשים וגברים נוצרו כאשר היו להם נושאים משותפים לדבר עליהם. אנשים חיזרו בכך שקנו מתוקים, פרחים, סוכריות שוקולד, הזמינו לסרט, או הלכו לרחבת ריקודים.

אצלי היו יחסים של פתיחות וקרבה עם ההורים, אבל כמו תמיד אצל כולם, היו מדי פעם מריבות וסודות בין אחים. עם ההורים ניתן היה לדבר על הכל, ההורים היו מאוד מעורבים בחיי וידעו הכל חוץ מאהבה ראשונה, ובכלל אהבה. זמן בילוי עם המשפחה היה לראות סרט יחד, ללכת לנהר הדנפר או ללכת למכולת לקנות אוכל, וגם לעזור עם הערוגות ולקטוף פירות, ירקות ובנוסף ללכת לחברים של ההורים.

את סבתא פגשתי כאשר הלכתי לידידה של חבר טוב שלי מהכיתה, כבר מהפגישה הראשונה התחלנו לחבב אחד את השנייה. לפעמים הייתי מתקשר אליה לקבוע דייטים ומאז לא נפרדנו אף פעם. נולדו לי ולסבתא בן ובת, לבתנו נולדו שלושה ילדים: ארינה בת 12, שון ויאן תאומים זהים בני 9 שמתעמלים בהתעמלות קרקע, ולבן שלנו נולד ילד אחד, לאון בן 15, שמשחק בנבחרת ישראל בכדוריד.

זיכרונות ילדות

חבריי היו ילדים שהכרתי בכיתה בבית ספר וילדים שגרו לידי ולא כולם היו יהודים. רוב חבריי גרו לא רחוק ממני בגלל שלמדנו יחד בבתי ספר שהיו קרובים לביתנו, שיחקנו יחד, למדנו יחד, רבנו הרבה, השלמנו הרבה, עד היום הזה אני זוכר את רובם מדבר עם חלקם ולפעמים אפילו נוסע אליהם ונפגש איתם בישראל.

משחקי השולחן שהיו הם: שחמט, דמקה, קלפים, לוטו, ועוד. משחקי החוץ ומשחקי הספורט ששיחקו היו תופסת, שבויים, כדורגל, כדורסל, כדורעף, התעמלות, בוקס, קרב מגע, וכו'. בזמני הפנוי הייתי קורא ספרים, הולך להצגות לראות סרט, הולך לספריה, ומשחק עם חברים.

לבית הספר שלי לא היה שם אבל היינו קוראים לו בית ספר מס' 2 עם לימוד ברוסית, המקצועות שלמדנו היו שפה רוסית, ספרות רוסית, היסטוריה, שפה אוקראינית, ספרות אוקראינית, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, ספורט, גיאוגרפיה, אנגלית, שירה ועוד. יחסיי עם המורים היו יחסים טובים ומכובדים מאוד. המשמעת הייתה קשוחה מאוד והעונשים היו להזמין את ההורים לבית ספר, ללכת למנהלת, הערה ביומן, והורדה בציון. לא הייתה תלבושת בית ספר אחידה, לבנים היה מותר ללכת לבית ספר עם בגדים נוחים והבנות היו צריכות לבוא לבית ספר עם שמלות בית ספר.

לא היו מסיבות ביום יום אבל היו סוג של מסיבות בחגים. המורות הזכורות עליי במיוחד הן המורה למתמטיקה שאהבתי את שיטת הלימוד שלה ואת החומר שלימדה, ואהבתי את המורה לספרות רוסית. המקצועות האהובים עליי היו מתמטיקה, פיזיקה וספרות רוסית. בבית ספרנו לא הייתה קפיטריה אלא היה מזנון בו היה אפשר לקנות מאפים שנאפו במקום: מאפים מתוקים, מאפים מלוחים, קפה, תה ועוד.. אבל את האוכל הבאנו מהבית.

המאכל האהוב עלי היה בשר חמוץ מתוק. בילדותי היו הרבה ממתקים ומתוקים אבל האהוב עליי היה סוכריות בצורת כריות קטנות בגודל של דיסק-און-קי עם ריבה בפנים, ואהבתי גם את "מפתח הזהב" – ככה זה נקרא, זה היה סוג של טופי שאהבתי, היו גם שוקולדים שונים.

הייתי חלק בכמה תנועות נוער שנקראות: אוקטיבריונק, פיונר, וחבר בארגון קוסומול. באוקטיבריונק הייתי אוסף נייר ישן, גרוטאת מתכת, היינו מדברים על כל מיני דברים בכיתה, במשפחה, ועזרנו לקשישים. גם כשהייתי פיונר הייתי אוסף נייר ישן, גרוטאות מתכת, בנוסף עוזר לתלמידים שהיו להם קשיים בלימודים, היינו עושים מפגשים, מדברים על הכיתה, על הבית ספר, נסענו למחנות הדלקנו מדורות והכנו תפוחי אדמה. בקוסומול עבדנו.

לא נשארו לי תעודות בית ספר או עבודות כי סיימתי בית ספר בשנת 1966. נשארה לי רק דיפלומה של תואר ראשון באוניברסיטת מוסקבה לווטירנריה.

בית ההורים

בסביבתי היה גן שעשועים. ביתי היה קרוב לנהר דנפר ומול ביתי היה בית כנסת קטן. המשפחה שלי ואני התגוררנו בבית פרטי. בביתי היו ארבעה חדרים, מטבח די גדול יחסית לאותו זמן, חדר אמבטיה וסוג של מרפסת. את האוכל הכנו בתנור שעובד על עץ ובתנור רוסי, בשנת 1956 החליפו את התנור לתנור גז. כולם היו מתקלחים בחדר אמבטיה בתוך גיגית גדולה ובשנת 1956 התקינו דוד מים שעובד על עץ ועשו אמבטיה אמיתית. היינו משחקים בגן שעשועים ובשכונה. לא היה ים קרוב לביתי, הים היה במרחק של 800 ק"מ מביתי.

לאבי קראו קלבנסקי אברהם בן יעקוב ולאמי קראו בולקינה מרים בת חיים. לאחי הגדול קראו יפים ולאחותי הגדולה קראו רוזה. אבי היה מוכר בחנות ואמי הייתה עקרת בית. הם היו אנשים טובים, מאוד נחמדים, אנשים אכפתיים ואוהבים, הם תמיד מצאו חן בעיניי ותמיד אהבתי אותם. אמי הייתה לובשת שמלה ומטפחת על הראש ואבי היה לבוש כמו מוכר. נכון להיום אף אחד מהאחים שלי לא בחיים.

הוריי

ביום-יום היינו אוכלים תפוחי אדמה, דגים, בשר, ופירות וירקות בעונה. בחורף היינו אוכלים פירות וירקות כבושים, בשבתות היינו אוכלים את אותו האוכל ולפעמים אימא הייתה אופה עוגות. גרנו בסביבה יהודית ואוקראינית, כולם היו חברים של כולם, היהודים חברים של האוקראינים והאוקראינים חברים של היהודים, אך היו אנשים שהיו קוראים ליהודים ולי בשמות גנאי.

מקומות המפגש של היהודים הקשישים היו בבתי כנסת ובשוק. של המבוגרים היו בעבודה, בחופשות, בפארקים, ובבתי הכנסת בשבתות וחגים. ושל הילדים היו בגני שעשועים, בפארקים, בבתי קולנוע, בבתי ספר, ולפעמים כשההורים היו לוקחים את הילדים לבתי הכנסת. את האוכל היינו קונים בחנויות ובשוק והיינו קונים את מה שהיה נחוץ ואת מה שהתחשק.

הזוית האישית

ארינה: מאוד נהניתי לשמוע וללמוד על סבא.

סבא שורה: היה לי כיף לשבת ולדבר עם הנכדה שלי ולספר לה על ילדותי.