מאגר סיפורי מורשת

סבא שלי נולד בישראל ב 1943, הוא נשוי לרותי ויש להם ארבעה ילדים.

סבא שלי מספר שכילד הוא לא גר בבית רגיל. הוא גר בבית מלון בכרמל, של סבא וסבתא שלו, עם אמא ואבא שלו ואחיו מנחם.

וזה מה שהוא סיפר לי:

היו להם שתי קומות בבית המלון, והיו להם כמה חדרים שהיו שלהם. הם אכלו עם כל האורחים של המלון, וישבו בסלון משותף עם כל האורחים של המלון. במשך השנים המלון תפקד כפנסיון מלא, שזה אומר שנותנים לאורחים ארוחות בוקר ערב וצהרים אז הייתה הרבה עבודה בבית.

בקיץ אנשים באו לנופש לשבוע או עשרה ימים. יותר מאוחר מה שנשאר היה רק לינה וארוחת בוקר.

"לחיות במלון בעיניי זה לא הכי נעים. קודם כל המשפחה קשורה לבית, ובמלון אין פרטיות.

זה לא היה מלון גדול שיש  צוות שלם שמנהל את המלון, ובעלת המלון גרה במקום אחר, ויכולה לבוא לבקר.

זה היה מלון קטן והמשפחה היא זאת שניהלה את המלון, אז אי אפשר היה לעזוב את הבית ולצאת לחופש. בקיץ בכלל זה לא התאפשר, אבל בחורף לפעמים מישהו אחד היה יוצא.

צריך היה להיות שם כל יום, וכל היום, ואפילו גם בלילה. אם מישהו נתקע בלי מפתח, או משהו אחר, אז צריך להיות מוכנים לזה, שלפעמים בלילה יצלצלו בדלת".

חוץ מזה סבא זוכר שהייתה חסרה לו פרטיות, כי החדר שלו היה קטן, רק לצאת מהחדר לשירותים וכבר הוא היה באזור ציבורי עם הרבה אנשים. האורחים גם השתמשו עם סבא ומשפחתו באותם שירותים ומקלחת, אז היתה לסבא שלי הרגשה שזה לא בית פרטי ונעים.

פעם ראשונה שהוא הרגיש באמת פרטיות, היתה כשהתחתן עם סבתא שלי והם שכרו דירה. אז באמת הייתה לו פרטיות, והוא היה יכול ללכת איך שהוא רצה. כי זה לא היה מקום ציבורי. זה היה בשבילו שיפור גדול.

לאחר מכן המלון הפך להיות מלון של חיילים שישנו שם. התארחה אצלם להקה צבאית, להקת פיקוד צפון, הוא חושב שהוא זוכר את יהודה ברקן משם. החיילים היו באים בלילה, אחרי הופעה לעלות לישון. יום למחרת הם היו עוזבים בערך בצהריים. סבא שלי אמר שפעם בראיון, מישהו אמר שהוא זוכר את המלון במרכז הכרמל.

בצבא סבא שלי היה בחיל האוויר. כשהוא היה בהשלמת שירות במקום קר מאוד, הוא סיפר שהוא התכסה בהמון שמיכות. אשתו (סבתא שלי) הייתה בהריון עם הילד הראשון. בלילה אחד שהוא עדיין היה שם, סבתא שלי ילדה ואמא שלה, התקשרה לבסיס כדי להגיד לו שנולד לו בן. מי שהיה בבסיס ליד הטלפון אמר לו והוא מאוד התרגש. לאחר מכן הוא קיבל חופשה של שמונה ימים עד לברית.

הזווית האישית

לילך: היה לי מאוד כיף לשמוע ולתעד את הסיפור של סבא שלי, מאוד נהנתי ולמדתי דברים חדשים על ילדותו של סבא.