מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של חררדו בארגנטינה

אני וחררדו במקום האהוב על שנינו כילדים
אבא ואני בחופשה במר דל פלטה בארגנטינה
זכרונות ילדות

שמי חררדו אסטבן, נולדתי בארגנטינה ב-1953, ועד גיל 18 גרתי בשכונה יהודית בעיר הבירה, בואנוס איירס.

למדתי בבית הספר היסודי ובתיכון, בפרבר שבו התגוררנו ושמו "אונסה". אלו היו שנים לא קלות, עקב המשברים הכלכליים הרבים, שהמדינה עברה באותה תקופה. אני זוכר שהיו לי חברים רבים: חלקם יהודים וחלקם לא יהודים. לרוב אחרי הלימודים היינו נפגשים בגן השעשועים כדי לשחק כדורגל, ולפעמים שיחקנו משחקים טיפוסיים לגילאים שלנו.

בבית הספר הייתי תלמיד טוב, והמקצועות שהכי אהבתי היו גיאוגרפיה, לשון וספורט. התנהגותי הייתה טובה בדרך כלל, והמורים מאוד אהבו אותי. הייתי ילד די ביישן שמדבר מעט. רק בגיל הנעורים התחלתי להיפתח יותר, והיה לי יותר ביטחון עצמי.

קוריוז – מכיתה א' עד כיתה ו' היינו מגיעים עם חלוק לבן ארוך ובתיכון עם ז'קט כחול, מכנסיים אפורים ועניבה כחולה. היום זה נראה לי כל כך משונה לעומת הלבוש בארץ, אבל שם עדיין מגיעים באותו לבוש.

זיכרונות מתוקים מהחגים

כשהייתי ילד קטן גרתי בארגנטינה, זכור לי שבמיוחד בחגים, כל המשפחה הייתה מתארחת בביתה של סבתא, כדי לחגוג את פסח, ואת ראש השנה. היינו שישה בני דודים בגילאים שונים, וכאשר המבוגרים היו מדברים, נהגנו לשחק כדורגל בפרוזדור שבין החדרים. הדבר המעניין והמצחיק היה, שלא שיחקנו עם כדורגל, אלא עם פקק של קוקה קולה, חוויה שעד היום זכורה לי. כמו כן, אני נזכר שכולנו חיכינו לקניידלך של סבתא שהיו הכי טעימים.

בשנת 1969 הוריי החליטו לעלות לארץ ישראל, ולי היה קשה, כי לא רציתי לעזוב את החברים ואת שאר המשפחה. בשנת 1970, בחודש יוני נפרדנו מארגנטינה כדי לעלות לארץ. כאשר עלינו לארץ הכול השתנה, בני הדודים והמפגשים המשפחתיים נשארו בארגנטינה, ולי נשארו הזיכרונות היפים מתקופה שכבר לא תחזור.

בשנת 1970 עלינו לארץ ביחד כמשפחה, ההורים, סבתא, אחותי ואני. בתחילה ההורים הלכו לאולפן של אקדמאים בחיפה, וגרו במרכז קליטה בקרית אליעזר, בעיר חיפה. אבי היה קצין בחברת "צים" ועבד על אוניה. בהמשך ההורים עברו לגור בתל אביב, ואבי המשיך לעבוד כקצין על אוניות.

אחותי למדה בתיכון במושב, בקרבת נוף הגליל, ואני עברתי לגור בקיבוץ דן שבצפון, דרך עליית הנוער. אחרי שנתיים בקיבוץ, בשנת 1972 התגייסתי לצבא, ושירתי בחיל השריון כחובש קרבי. בהמשך השתתפתי במלחמת יום הכיפורים, כלוחם וחובש.

שעות הפנאי ותחביבים

יש לי תחביבים רבים לשעות הפנאי, האהובים עליי הם: טיפוח הגינה בבית, צילום וסיור ביקבים רבים בארץ, עם קבוצת חברים, כדי לטעום מהיינות המשובחים, הנמצאים ברחבי המדינה וגם בחוץ לארץ.

אני נהנה לטפח את הגינה שלי  ותחילת האביב הוא הזמן הנכון והמשימות רבות. בדרך כלל אני נוהג לשתול פרחים צבעוניים רבים באדניות, מסביב לגינה, גוזם עצים וכמובן מדשן אותם, עם הקומפוסט שאני מכין בחודשי הסתיו והחורף. כמו כן, אני בודק את מערכת ההשקיה ביסודיות כדי לראות האם יש נזילות. הדשא גם עובר טיפול יסודי בדשנים, כדי שבמהלך האביב יתחיל להיראות ירוק יותר. אני מאוד אוהב את תקופת הלבלוב, וגם עוקב אחרי התפתחות עצי הפרי. כחובב צילום, אני מאוד אוהב לצלם כל חלקה בגינה, עוקב אחרי התפתחותה, ומנסה לתעד את כל הפינות היפות.

תמונה 1

הזווית האישית

חררדו: נהנתי מאוד לקחת חלק בתוכנית הקשר הרב דורי, יחד עם אליה שאני מאוד אוהב, ולשתף אותו בסיפוריי.

אליה: נהנתי מאוד להקשיב לסיפורי הילדות של חררדו בארגנטינה, מכיוון שהם שונים ממה שאני חווה פה בישראל.

מילון

קניידלאך
קניידלעך (בעברית: כופתאות), הוא מאכל יהודי אשכנזי מסורתי העשוי כמעין קציצה עגולה. הם מזוהים במיוחד כאחד המאכלים המסורתיים לחג הפסח.

ציטוטים

”קוריוז - מכיתה א' עד כיתה ו' היינו מגיעים עם חלוק לבן ארוך ובתיכון עם ז'קט כחול, מכנסיים אפורים ועניבה כחולה. היום זה נראה לי כל כך משונה לעומת הלבוש בארץ, אבל שם עדיין מגיעים באותו לבוש“

הקשר הרב דורי