מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו של אבי שבתאי בשכונת ג'באליה

ביום בוא היתה פעילות בית סיפרי
סבי עם הוריו בתל אביב
ילדותו ועליתו

שמי שירה הנדשטוק, אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי אברהם שבתאי הנדשטוק. סבא אבי נולד בתאריך 6.9.1946 בגרמניה בעיר מינכן (גרמיש) להוריו: יעקב ורחל. במפגשים סבא סיפר לי על משפחתו וילדותו בגרמניה.

סבא אבי מספר על תקופת ילדותו

עליתי עם משפחתי לארץ בשנת 1948, בזמן הקמת המדינה. אבי גויס לצבא לגולני ואנחנו קיבלנו בית ביפו בשכונת  ג'באליה. שכונה זו ביפו נכבשה במלחמת העצמאות בידי האצ"ל ביולי 1948. העולים החדשים שהגיעו לארץ  הועברו לבתים הריקים שהתפנו בשכונה, שם השכונה הפך לגבעת עלייה. בשכונה זו העברתי את ילדותי עד גיל שלוש.

הוריי נפרדו והמצב הכלכלי היה קשה אז העבירו אותי לישיבה דתית בראשון לציון, בישיבה זו דיברו רק ביידיש. נשארתי בישיבה זו עד גיל שבע. באותה תקופה אבי הכיר את רעיה אמי החורגת והם הוציאו אותי מהישיבה ועברתי לגור איתם – חזרתי לג'יביליה ביפו והפכתי להיות חילוני.

לאחר תקופה כלכלית קשה, ההורים שלי עברו דירה לתל אביב, עברנו לגור בשכונה ליד גן החיות שהיום האזור נקרא – גן העיר, בשכונה החדשה, חיי חזרו לאט לאט למסלולם הנורמלי יחד עם אבי, רעיה – אישתו וחווה אחותי.

סבי עם הוריו בתל אביב

תמונה 1

השנים חלפו, גדלתי, סיימתי לימודי בבית ספר, עבדתי בתחום ה"יהלומים". כשהגיע גל הגיוס התגייסתי לצבא, השתתפתי במלחמת ששת הימים. עם השנים התחתנתי ונולדו ילדינו: תומר וענת. המשכתי לשרת בשירות המילואים והשתתפתי גם במלחמת יום הכיפורים, מלחמת ההתשה ולאחר מכן מלחמת שלום הגליל הראשון וכל זה תוך כדי הקמת המשפחה שלי. חיינו שזורים בין כל מלחמות ישראל ובניית משפחותינו.

סיפור קטן מהחיים

כשהייתי חייל נסעתי לחיפה יחד עם חמישה חברים שלי לשחק באולינג. נסענו באוטו של דוד שלי, האוטו היה חדש, בן חודש. ואז אחד החברים שלי אמר: "האם האוטו מסוגל להגיע למהירות המקסימלית שרשומה על הספידומטר" אמרתי בואו נבדוק. לחצתי על הגז והגעתי עד 120, באותו רגע התפוצץ הגלגל האחורי. האוטו התהפך כמה פעמים ונהרס קליל ולאף אחד מהיושבים באוטו לא קרה שום דבר. הגיעו השוטרים לחקור את האירוע וקצין המשטרה אמר לי: "אם הייתי נוסע על 100 בשעה, הייתי מצליח לשלוט ברכב". מאז, נדרתי נדר, הקדוש ברוך הוא אהב אותי ולא קרה לאף אחד מאיתנו שום דבר ונשארנו חברים עד היום ומאז אני לא נוסע מעל 100 ק"מ בשעה.

עם נכדתי האהובה

תמונה 2

הזוית האישית

היה לנו כייף ביחד – זמן איכות!

מילון

ג'בליה - גבעת עלייה
במהלך מלחמת העצמאות נכבשה יפו בידי האצ"ל ביולי 1948 ורוב תושבי ג'באליה נמלטו ממנה. תוך זמן קצר הובאו עולים לבתים הריקים ושם השכונה שונה ל"גבעת עלייה". בין המתיישבים החדשים נמנו גם פליטים מגוש עציון. בשכונה שכן בעבר בית החולים הממשלתי ביפו. בשנות ה-50 נבנו בשכונה בית הספר הדתי "רש"י" ובית הקולנוע הפתוח "גלרון". העירייה אסרה על התושבים להרחיב או לשפץ את הבתים הערביים, על כן עזבו רבים מהתושבים לשכונות אחרות עד תחילת שנות ה-60 ומצב הבתים התדרדר. מאוחר יותר נהרסו הבתים הערביים ופסולת הבניין נדחפה לים והרחיבה בכך את החוף. (ויקיפדיה)

גורניש
כלום

ציטוטים

”מאז, נדרתי נדר, הקב"ה אהב אותי ולא קרה לאף אחד מאתנו שום דבר, ומאז אני לא נוסע מעל 100 קמ"ש“

הקשר הרב דורי