מאגר סיפורי מורשת

שמי גלעד, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבי ומעלה את סיפורו אל מאגר המורשת של התכנית.

שמו של סבא שלי הוא יורם שילוח. הוא נולד בשם יורם שלכטר ועיברת את שמו בגיל 24 לקראת החתונה שלו. ההורים שלו היו משה ושרה שלכטר. שניהם נולדו בפולין ועלו לארץ בשנת 1935. הם התחתנו בשנת 1940. סבא שלי נולד בבית החולים קפלן בעיר רחובות בישראל וגר בתחילת ילדותו בשכונת מונטיפיורי בתל אביב עם אביו, אמו ואחותו לאה שהיתה צעירה ממנו בשנתיים.

כשהיה בן 5, אימא שלו נפטרה ממחלת הטיפוס והוא נשלח יחד עם אחותו שצעירה ממנו בשנתיים לבית יתומים בקרייה בתל אביב. אחרי שנה הפרידו בינו לבין אחותו והוא הועבר לשנה נוספת לבית יתומים בפתח תקווה לקראת העלייה לכיתה א'. אבא שלו עבד במפעל נגרות ולא יכול היה לטפל בו ובאחותו לבדו. כשהיה בן 7, אבא שלו התחתן בשנית עם ציפורה והוא ואחותו חזרו לגור עם המשפחה שעברה לגבעתיים. שם גר עד שעזב את הבית.

סבא שלי זוכר ילדות מאושרת למדי עם הרבה חברים. היו לו חברים שעלו מארצות שונות כמו פולין, רומניה, לוב, איראן שנקראה אז פרס, ועוד. היו גם לא מעט ילידי הארץ. אחד מחבריו הטובים ביותר היום הוא אהוד – חברו הטוב מאז כיתה ב'. סבא זוכר שנהגו להסתובב בחוץ הרבה שעות במשך היום. לא היו אז טלוויזיה ומשחקי מחשב וסבא מספר שרוב הילדות בילו מחוץ לבית, בשכונה בגבעתיים שהייתה אז עיר קטנה של בתים פרטיים וגינות. הם נהגו לשחק במשחקים בחוץ כמו שוטרים וגנבים, כדורגל ומחניים. הם בנו לבד קורקינטים מעצים וגלגלים ישנים שמצאו ורובי חוליות שממש אפשר לירות בהם, מחוליות של מיטות ישנות וגומיות. סבא סיפר שבחנוכה היו מקבלים דמי כיס ומשחקים משחקי מזל עם הכסף כמו "עץ או פלי", בגן השכונתי שנקרא גן רוזנפלד.

סבא גם מאד אהב לקרוא ספרים כשהיה ילד. הוא היה הולך לפחות פעם בשבוע לספריה בגבעתיים להחליף ספר. היו לו כמה מנויים לספריה במקביל, כדי שיוכל לקחת כמה ספרים. עד היום סבא מאד אוהב לקרוא ספרים.

סבא סיפר לי על המשפחה הקרובה שלו: אבא שלו עלה לארץ ועבד בעבודות שונות שהיו נהוגות אז כמו סלילת כבישים, פרדסים ושמירה (הוא היה נוטר – שומר ביישובים יהודיים). אחר כך היה חייל בפלוגות הלילה של וינגייט (שהיה קצין בריטי שעזר ליהודים בארץ ישראל והקים פלוגות שמירה של יהודים ואימן אותם וכך יכלו להלחם בשביל ישראל במלחמת העצמאות). לאחר מכן עבד כנגר. סבא שלי מספר שאבא שלו היה אדם מאד חם ורגיש שהושפע מאד מהמוות של אשתו. הוא סבל מזה כל חייו. תמיד הוא היה מספר לסבא ואחותו שהוא התחתן בפעם השנייה רק כי דאג להם.

סבא שלי לא זוכר את אימא שלו כי היה בן 5 כשהיא נפטרה. הוא שמע עליה סיפורים מאבא שלו ומאחת הדודות שהיתה חברה שלה. סיפרו לו שהייתה מורה עד שנולד ושהיא מאד אהבה אותו ואת אחותו.

אחותו של סבא – לאה, היתה בת 3 כשאימא שלהם נפטרה והיה לה קל יותר לקבל את האימא החורגת שלהם משום שהייתה צעירה. לסבא היה קשה מאד להשלים עם האימא החורגת, מערכת היחסים שלו איתה היתה לא טובה והחיים בביית היו קשים. הפתרון שמצא היה לעזוב את הבית ולעבור בגיל 16 לפנימייה בבית הספר הטכני של חיל האוויר.

סבא זוכר שתמיד היה רעב בתור ילד. הוא אהב מאד לאכול אבל סבל מבעיות עיכול שונות, מאחר ולא היה אז מקרר חשמלי וכנראה שהאוכל התקלקל לעיתים קרובות. לא היה חסר אוכל בילדותו אבל האוכל היה בסיסי מאד כמו לחם, דייסות סולת וקוואקר. כלומר אוכל משביע, אבל לא מאד בריא ומזין. הוא מאד אהב בשר שהיה מוגש בבית רק פעם בשבוע. סבא זוכר שלא היה מקובל אז לאכול בחוץ או לקנות פינוקים והדרך שלו לפנק את עצמו הייתה לוותר על האוטובוס לתיכון, ללכת שעה וחצי ברגל לכל כיוון ולהשתמש בכסף של הנסיעה כדי לקנות קרטיב.

בלימודים סבא שלי היה מצטיין. כשחזר מבית היתומים בכיתה ב', למד בבית ספר יסודי אמונים בגבעתיים עד כיתה ח'. אחר כך בתיכון עירוני ב' (צייטלין) בתל אביב ואז מגיל 16 בבית הספר הטכני של חיל האוויר. באותם שנים עלה כסף ללמוד בתיכון והרבה משפחות לא יכלו לשלוח את הילדים שלהם ללמוד. סבא שלי הצליח ללמוד למרות המצב הכלכלי הקשה בבית, בגלל שהיה תלמיד מצוין וקיבל מלגה (שנקראה אז סטיפנדיה).

סבא זוכר כאירוע מיוחד בילדותו שאוטובוס נפל לתוך נחל איילון, שנקרא אז מוסררה, מגשר ברחוב נחלת יצחק שעליו היה עובר כל בוקר בדרך לבית הספר. נהרגו אז הרבה אנשים. סבא גם זוכר את ההצפות שהיו אז כל פעם שירדו גשמים. כשגר בתל אביב, הוא זוכר שבחורף נחל מוסררה היה עולה על גדותיו ומציף את כל שכונת מונטיפיורי שגרו בה, ואי אפשר היה לצאת מהבית למשך כמה ימים. אחר כך, כשגרו בגבעתיים, היה איזור שהיה הופך לביצה כל חורף. והוא והחברים שלו היו שטים על דלתות עץ ישנות בתוך האגם שהיה נוצר. סבא זוכר בתור חוויה מיוחדת, את המצעדים של יום העצמאות שאבא שלו היה לוקח אותם אליהם. עם חיילים, טנקים, מטוסים וכל מיני אטרקציות.

יש לסבא קצת זכרונות על המשפחה המורחבת: הם היו מתארחים לעיתים נדירות במשפחה של אח של אבא שלו. סבא לא אהב להתארח שם כי אשתו של הדוד היתה רעה אליו ואל אחותו. הוא זוכר שפעם כשהתארחו אצלה היא נסעה עם הילדות שלה לים והשאירה אותו ואת אחותו לחכות לבד בחצר. חוויות טובות יש לו מהאירוח במשפחה של בן דוד של אימא שלו בתל אביב. האירוח אצלם תמיד היה חוויה כיפית במיוחד כי הדודה שהייתה החברה הכי טובה של אימא שלו לפני שנפטרה, מאד אהבה את סבא ופינקה אותו במילים חמות, באוכל טוב ואפילו בדמי כיס.

סבא פגש את סבתא שלי בבית קפה רוול בתל אביב. הוא זוכר שהיא באה לשם עם חברה שלה והכירו ביניהם. סבתא שמעה אותו מדבר עם חברים על מסיבה שהייתה צפויה בשישי ובגלל שהייתה בכלל לא ביישנית, שאלה אותו אם היא יכולה לבוא איתו והוא הסכים. הם התחתנו אחרי שנה וחצי של חברות.

באותם שנים סבא עבד באל-על כמכונאי מטוסים וסבתא למדה באוניברסיטה בירושלים וכל סוף שבוע היתה מגיעה לבית הוריה ברמת גן והם היו מבלים ביחד. חוויה אחת שהוא זוכר במיוחד: ב-1967 סבא נסע עם שני חברים לטיול בעולם מכיוון שקיבל כרטיס טיסה חינם מהעבודה. כשפרצה מלחמת ששת הימים, הם נתקעו בהולנד ובקושי הצליחו לחזור לארץ ביום השלישי למלחמה. מיד שלחו אותו למילואים בבסיס חיל האוויר שבו שירת ומסתבר שסבתא שלא ראתה אותו חודש וחצי כי היה בחו"ל, החליטה שהיא חייבת לראות אותו. היא נסעה בטרמפ לבסיס, התגנבה עם משאית דלק לתוך הבסיס ובאותו יום תוך כדי עבודה על המטוס כשסבא הרים את העיניים הוא היה המום ונרגש לראות את סבתא.

בתחילת הנישואים סבא וסבתא גרו ברמת גן ואחר כך עברו לפתח תקווה. סבא זוכר שהמצב הכלכלי שלהם היה לא כל כך טוב כי נולדו להם שתי בנות די מהר. סבתא לא עבדה אז אלא טיפלה בבנות. לאחר מכן סבא התקדם בדרגות ובתפקיד והמצב הכלכלי השתפר. אחר כך גם התקבל לקורס מהנדסי טיס (צוות אוויר) ואז החיים המשותפים הפכו לטובים. סבא החליף כמה פעמים קריירה, אבל רוב העבודות שלו היו קשורות ללימודים שלו בבית ספר הטכני של חיל אוויר ולשירות הצבאי שלו בחיל אוויר. הוא היה טכנאי מטוסים באל על, מהנדס טיס, מבקר מטוסים בתעשיה אווירית עד שפרש לפנסיה ואחר כך מפקח תעופה ברשות תעופה אזרחית עד גיל 76.

סבא אהב מאד להיות אבא. הוא זוכר את הלידה של אימא שלי שרון הבכורה בתור אירוע מרגש. הלידה הייתה קשה אבל התינוקת התאוששה מהר והיתה יפהפיה וחמודה להפליא. קראו לה שרון לזכר האימהות של סבא וסבתא שנפטרו בילדותם ונקראו שרה ושושנה. סבא אומר שהלידה המרגשת ביותר הייתה זו של בתו הרביעית ענבל, משום שזו היתה הפעם הראשונה שהרשו לו להיות נוכח בלידה.

סבא מספר שהיו מטיילים המון כמשפחה בכל הארץ. הם נסעו לחופשות ארוכות בכנרת, באילת, בקיבוץ עין הנציב אצל אחותו ובנהריה אצל המשפחה של סבתא. לפעמים לבד ולפעמים עם חברים. בחגים ובאירועים היו מבלים עם המשפחה המורחבת. הם גם נסעו הרבה לחו"ל בגלל שכעובד אל על היו לכל המשפחה כרטיסי טיסה בחינם. זה היה מאד יוצא דופן באותה תקופה. רק אנשים מעטים נסעו לחופשות בחו"ל אז.

סבא מספר שמאד התרגש להפוך לסבא. יש לו 12 נכדים ונכדות וכל לידה של אחד מהם היתה חוויה מופלאה. הוא מאד אוהב לחגוג עם כולם אירועים משפחתיים כמו ימי הולדת וחגים. חלק מהנכדים של סבא נולדו בחו"ל והביקורים שלהם בארץ או הביקורים שלו אצלם כשגרו בחול, היו גם הם חוויה מרגשת.

לסיכום, לסבא שלי היו חיים מרתקים. עם המון חוויות מיוחדות והרבה אתגרים. הוא בן 78 ומאד אוהב את הילדות והנכדים שלו ויש לו המון סיפורים מעניינים על החיים שלו והמון עצות חכמות.

הזוית האישית

גלעד הנכד המתעד: המפגש שלי עם סבא שלי היה מאד מעניין. היה ממש כיף לקבל הזדמנות ללמוד יותר על סבא שלי ועל החיים המעניינים שלו. הרגשתי קצת עצוב שלא עשיתי את זה קודם ושחיכיתי לעבודה מבית ספר כדי לשבת לראיין אותו בפעם הראשונה. למדתי שלסבא שלי, שתמיד נראה די מאושר, היתה ילדות ממש לא פשוטה, שמעתי על הילדות שלו ועל החיים שלו בתור איש צעיר ולמדתי גם הרבה על החיים בישראל לפני 70 שנה. שמחתי גם מאד לגלות שאחד מחבריו הטובים של סבא מגיל 7, הוא עד היום חבר טוב. זה גורם לי לחשוב שאולי גם החברים שלי היום יישארו כאלה בעוד הרבה שנים.