מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

ילדותו ובגרותו של סבא דניאל

יותם וסבא דניאל
סבא דניאל בילדותו
סיפור חייו של דניאל גרוס בקטגוריות ילדות, אחרי הצבא, איך זה להיות סבא

ילדות

נולדתי בשנת 1943 בעיר צפת. שם הורי יהושע ודבורה. יהושע נולד בפולין בשנת 1907 ועלה ארצה בשנת 1933 ודבורה נולדה בשנת 1911 בצפת.

עד גיל 3 גרנו בצפת בדירתנו לא היה חשמל ולא מים זורמים. האור בא מעששיות או ממנורות לוקס. את המים שאבנו מבאר.

משם עברנו לתל אביב. גרנו ברחוב ברדיצ'בסקי 9 קומה 3. התגוררנו 3 משפחות בדירה אחת.

באותה תקופה היה שלטון של המנדט הבריטי. מפעם לפעם היו עושים עוצר ברחובות תל אביב אני זוכר שהיה פעם אחת עוצר והצצתי מהמרפסת לרחוב וראיתי שכל הרחוב היה מלא עם מכוניות צבאיות (ג'יפים) וחיילים בריטים עם כלי נשק הסתובבו ברחוב. היו להם כומתות אדומות ולכן קראו להם ה"כלניות". מטרת  העוצר הייתה לאפשר לחיילים הבריטים לחפש אנשים מסוימים   שרצו לעצור אותם, בעיקר אנשי המחתרת אצ"ל ולח"י. החיילים עלו לבניינים ונכנסו לדירות וגם לדירתנו נכנסו. אני פחדתי מהם והתחבאתי מתחת לאחת המיטות. החיילים לקחו את אבי ואת דודי משה רוקח ל"הבימה " למסדר זיהוי. 

לאחר כמה שנים עברנו לרחוב המלך ג'ורג לתקופה קצרה לפני מלחמת השחרור.

במלחמת השחרור הפציצו אווירונים מצרים את תל אביב ואחת הפצצות נפלה מול הבית בו גרנו. אדם אחד נהרג ואחד נפצע. חלונות ראווה התנפצו וקירות הבניין שלנו התמלאו רסיסים. לפני ההפצצה שיחקתי בחצר וכאשר שמעתי את רעש האווירונים רצתי בכל המהירות הביתה.

בגיל חמש וחצי התחלתי ללמוד בכיתה א' בבית ספר הכרמל שם למדתי שלוש שנים ואחר כך עברתי לבית ספר ממלכתי דתי "ביל"ו" ולמדתי שם מכיתה ד'-ח', עברתי לבית ספר זה מכיוון שמשפחתנו הייתה משפחה דתית ובית הספר הכרמל לא היה בית ספר דתי. הלכתי לבית ספר הכרמל מכיוון שהיה במרחק של חמש דקות הליכה מביתנו ואפילו לא היה צורך לחצות כבישים. בתיכון למדתי שנתיים בבית ספר עירוני ח' ואחר כך סיימתי את תיכון גאולה.

כאשר הייתי בן שש סבי וסבתי עברו מצפת לגור בתל אביב איתנו. גרנו אז ברחוב המלך ג'ורג' 68 בקומה הראשונה. מתחת לדירתנו הייתה קומת קרקע וגרו שם שלוש משפחות. אחרי מספר שנים הפכו את הדירות לחנויות.

סבי נולד בצפת ומשפחתנו הייתה כמה דורות בצפת. שם המשפחה של סבי היה שטרן. סבתי נולדה במולדובה ועלתה ארצה בגיל שנה יחד עם משפחתה. שם המשפחה של סבתי היה אייזנברג. המשפחה של סבתי הייתה ממייסדי יסוד המעלה ישוב על אגם החולה.

אני סבי וסבתי התגוררנו בחדר אחד. הורי יהושע ודבורה התגוררו בחדר שני. בחדר השלישי התגורר דייר משנה שעלה ארצה מגרמניה ובקושי דיבר עברית. היה לי מאוד נעים לחיות עם סבי וסבתי.

סבא נקרא בעבר מלך החולה. הוא דיבר ערבית וסחר עם הכפרים הערביים בגליל העליון. סבתי לא דיברה ערבית ובקושי דיברה עברית. היא דיברה אידיש והיה לי קשה לתקשר איתה. היא הייתה אישה מאוד דתייה והתפללה שלוש פעמים ביום. סבי מאוד אהב אותי והייתי הנכד האהוב עליו מכל הנכדים. אהבנו לטייל יחד ברחובות תל אביב.

כאשר הייתי בן שמונה סבי נפטר בשבת אחר הצהריים מהתקף לב, הוא היה בן שישים ושמונה. שנתיים לאחר מכן סבתי נפטרה משטף דם במוח, והיא הייתה בת שבעים.

אהבתי לשחק עם סבתי. אהבתי לקפוץ על מיטתה כאשר היא הייתה מכורבלת בשמיכת הפוך שלה. כל פעם שקפצתי עליה היא צחקה וקראה לאימי ובקשה שאתן לה קצת מנוחה.

סבי וסבתי נקברו לפי בקשתם בייסוד המעלה.

בשנת 1960 סיימתי תיכון והתגייסתי לצבא ושירתתי בחיל הקשר בתפקיד אלחוטן ואלאחר מכן אלחוטן צפן. שירתתי שנתיים וחצי ומאוד נהניתי.
עם תום הצבא התחלתי ללמוד באוניברסיטה בשעות הערב ובבוקר עבדתי כסוכן מכירות.
 
תמונה 1
 

אחרי הצבא בשלהי האוניברסיטה

בשנת 1967 הייתה מלחמת ששת הימים. קראו לי מהבית והיינו כשלושה שבועות בהמתנה עד המלחמה. הייתי ביחידה שנקראה קשר סיוע אווירי. במלחמה היינו באזור ג'נין ושכם ואחר כך האוגדה עלתה לרמת הגולן לכבוש את קונטירה.

מידי קיץ נסעתי לעזור למשפחה בניהול המלון המשפחתי בהר כנען צפת. שם המלון היה פסגה. שהייתי במלון כל קיץ כחודשיים ימים. לאחר מלחמת ששת הימים אוממה , באה למלון להתארח.  הייתי במשרד הקבלה והיא ביקשה להתארח אבל לא הייתה מוכנה לשלם מחיר מלא. סירבתי לקבל אותה. אבל כרגיל היא בלבלה את המוח ובת דודתי טובה קיבלה אותה.

אוממה היא ניצולת שואה. היא נולדה בסלובקיה בעיר טופולצ'ני. בשנת 1943 או בשנת 1944 היא הובלה, כמו יהודים רבים אחרים למחנה ההשמדה אושוויץ, הנמצא בפולין. היא שוחררה מהמחנה על ידי הצבא הרוסי בשנת 1945. הוריה הושמדו במחנה וזה מהווה טראומה בשבילה עד היום.

אוממה מאוד חיבבה אותי וביקשה שאכיר את ביתה לאה. תחילה סירבתי. אבל אוממה לא הרפתה וארבה לי ליד ביתנו בתל אביב ובלבלה לי שוב את המוח ורצתה שוב שאכיר את ביתה לאה. כדי להשתחרר ממנה הסכמתי. כך באתי ביום שישי בערב לביתם של אוממה וסבא משה. לאה פתחה לי את הדלת כאשר חיוך גדול על שפתיה וכך רכשה את ליבי. מאז אנחנו יחד. שנתיים היינו חברים ואחר כך נישאנו באוקטובר 1969 לאה הייתה בת 20 ואני בן 26. חודש לאחר החתונה עברתי את הבחינות בלשכת עורכי הדין וקיבלתי רישיון לעבוד כעורך דין.

כשנה לאחר נישואינו נולדה ביתי הבכורה יפעת. הלידה הייתה קשה מאוד ולאה סבלה מאוד. אפשר לומר שלאחר לידה זו לאה השתנתה באופן משמעותי. קודם לכן היא הייתה עדינה ורכה ולאחר הלידה היא למדה לעמוד על שלה ונהייתה קצת קשוחה.

 

תמונה 2

סבא וסבתא ביום חתונתם

שנה לאחר מכן נולדה ענת ביתי השנייה. זה היה ביום שישי בערב. הלידה הייתה קלה ומהירה.

שש שנים לאחר מכן נולד רועי ילדנו השלישי. הלידה הייתה מוזמנת ויחסית קלה.

כאשר רועי היה תינוק בן חצי שנה עברנו דירה מרחוב אבן גבירול לדירה שכורה ברחוב משה שרת. הדירה הייתה אומנם בת שלושה חדרים אבל הרבה פחות מסודרת מהדירה שהייתה לנו באבן גבירול. המעבר מדירה לדירה היה מאוד קשה ללאה והיא סבלה מהמעבר במשך הרבה שנים. לאחר שנתיים עברנו לדירתנו הנוכחית ברחוב שי עגנון 30. בדירה החדשה יפעת וענת לפי בקשתן קיבלו חדר אחד ורועי בחר בחדר הצמוד.

 

איך זה להיות סבא?

בננו רועי נשא לאישה את חברתו טל לאחר שמונה שנות חברות, בחודש ספטמבר בשנת 2003.

אף על פי שרועי היה הצעיר בחבורה הוא הראשון שהתחתן. למרות שהיינו מבוגרים, לאה ואני לא היו לנו עדיין נכדים. לשאר חברינו היו כבר מספר נכדים ניכר ובכל מפגש תמיד שוחחו על הנכדים שלהם.

באחד מימי השישי, בארוחת שבת הופיעו טל רועי ובאפי. כאשר היינו עושים את ברכת המוציא לחם מן הארץ, על חלות שבת, באפי הייתה קופצת וממתינה לחלקה בחלה.{אוממה תמיד פחדה מבאפי, זיכרונות רעים שהיו לה מתקופת השואה}. לפתע הודיע רועי עם חיוך קטן על שפתיו שאנו עומדים להיות סבא וסבתא. כולם קמו ונשקו את טל ואת רועי.

אחרי שנה נולד נכדנו הבכור לשמחתנו הרבה. לאחר שמונה ימים היה ברית המילה בחגיגיות רבה. שמו בישראל הוא יותם יוסף משה יהשוע. לאחר שלושים יום עשינו פדיון הבן.

אין ספק שהולדת הנכד הבכור הכניס אותנו לקטגוריה חדשה של סבא וסבתא.

כאשר יותם היה בן 10 חודשים זכינו לשמחה נוספת. ענת ופיטר נישאו בשנת 2005. בחתונה שלהם יותם הקטן זחל על הדשא.

ברבות הימים נולדה עמית אחריה יהונתן אחיה, אחריו אלון אחיו של יותם, אחר כך נולדה אמה אחות של עמית ויונתן ובסוף האחרונה החביבה מאיה אחותם של יותם ואלון.

יש לנו כיום שישה נכדים מופלאים. יפים נחמדים וחכמים.

בכל ימי שישי נפגשים בביתנו הילדים והנכדים. משחקים בכל מיני משחקים כגון: כדורגל: יותם אלון יהונתן וסבא, מחבואים: יותם אלון יהונתן עמית וסבא, בקוביות: אמה ומאיה, רמיקוב: יותם עמית אלון סבא סבתא יפעת רועי ענת.

בתאריך ה- 14.1.16 נפגשנו אני ויותם בבית ספרו לפרויקט הקשר הרב דורי ובכל מפגש אני נהנה מחדש

 

משפט חוכמה אשר לימדתי את יותם: אלה הקלפים שחולקו לי.

משמעות: כל אדם צריך לדעת את יכולותיו ואת מגבלותיו ולקבל באהבה את מה שיש. זה לא אומר שלא צריך לשאוף ליותר אבל לדעת גם להסתפק במה שקיבלנו ולומר על כל דבר גם זו לטובה.

 

תמונה 3

 יותם סבא וסבתא

תשע"ו  2016

תכנית הקשר הרב דורי

מורה מוביל – אשל הרשקוביץ

מילון

פדיון בן
לפיה חייב האב לפדות את בנו הבכור מאת כהן‏‏ (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אלה הקלפים שחולקו לי“

הקשר הרב דורי