מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל זילברברג, השתתפתי בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספרי שז"ר, בהרצליה. בחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי שיפרא שפירא.

סבתא שיפרה מספרת

שמי שיפרה שפירא סבתא של יובל. נולדתי בשנת 1946, לבית משפחת ארבילי. עליתי מעיראק בגיל שלוש, בשנת 1951. באותה תקופה זו הייתה העלייה הגדולה מעיראק. כשעלינו לארץ היינו שבעה נפשות: שני הורים וחמישה ילדים. גרנו ליד חיפה, בנווה דוד, שם גרנו בתחילה באוהל, זו הייתה המעברה, לשם הועברו כל העולים שהגיעו לארץ. חיינו בתנאים קשים במשך שלוש שנים, ורק כעבור שלוש שנים עברנו למגורים בצריף.

המעבר לצריף היה מעט שיפור מהחיים באוהל, אולם עדיין בצריף, לא היה חשמל ולא מים. כל פעם שרצינו מים הלכנו לברז ציבורי ומילאנו מים בדליים. עשינו כמה נגלות, כי שני דליים לא היו מספיקים לכל המשפחה. את האור הדלקנו עם פתליה שהייתה על נפט. את האוכל קנינו מהמכולת עם תלושים. עם קום המדינה רוב העולים החדשים לא עבדו, היו קשיי פרנסה, בגלל זה המדינה חילקה לנו תלושים, תלושי מזון ועם התלושים קנינו מזון. כל משפחה הייתה מקבלת הקצבת תלושים לפי גודל המשפחה ומספר הנפשות בה. זו הייתה תוכנית ממשלתית שנתנה אפשרות לרכוש עם התלושים מזון, או מצרכים אחרים, זו הייתה תמיכה ממשלתית לאוכלוסייה חלשה בתקופות הצנע.

רק כעבור ארבע שנים עברנו לבית שבנו לעולים חדשים. ובבית הזה היו כבר תנאים טובים יותר, היו לנו גם מים וגם חשמל. בשבילנו זה היה וואו!!!!

בית ספרי

למדתי בבית ספר יסודי שמונה שנים שנקרא "נירים" סיימתי לימודי בבית הספר היסודי והתחלתי ללמוד "בתיכון חדש" בחיפה. אחר כך למדתי שנתיים הנהלת חשבונות, ובמקצוע זה עבדתי כל השנים עד הפנסיה.

מזיכרונותיי מתקופת הלימודים בבית הספר אני זוכרת, שאני וחברותי שיחקנו בתופסת, קפיצה על חבל, 1.2.3 דג מלוח ומחניים. החברות והמורים מאוד אהבו אותי. הייתי ילדה חברותית ומקובלת. היו לי גם תחביבים, ליד השכונה היה שדה ואהבנו לטייל בשדות ולאכול חובזות, לקטוף רקפות וכלניות ואהבתי מאוד לאסוף אבנים מיוחדות שמצאתי בטיולים אלו בשדות.

היו לנו חיי חברה יפים, נהנו מכל המשחקים האלה. זה גם גיבש אותנו. היום אין את זה הגיבוש הזה.

הזוית האישית

יובל זילברברג שפירא: השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, תיעדתי את סיפורה של סבתא שלי, שיפרא.  מסיפורה של סבתי, אני חושבת שהחיים של פעם היו מאוד כפים הייתי רוצה לחזור לפעם ולהרגיש את ההרגשה של להיות בלי טלפונים.

סבתא שיפרא: מהחיים של אז ניתן לומר שהחיים הפשוטים של אז היו יפים.