מאגר סיפורי מורשת

שמי תמר אמון, שמי לפני הנישואין היה שליקר. נולדתי בשנת 1956 באיראן בעיר באבול. עליתי לארץ בשנת 1973 והתיישבנו ישר בעיר אשדוד.

הכרתי את יוסף, בעלי, כאשר עבדתי עם אחותו במלצרות. היינו נפגשים אני, הוא, היא ועוד חברים רוב הזמן כחלק מהחבורה.

עד שיום אחד אחותו אמרה לי למה שלא תנסי לצאת אתו? אחרי שיצאנו ביחד שלושה חודשים, התחתנו.

ילדותי באיראן

ביתי היה בטהרן. לבית הייתה חצר גדולה ובאמצע החצר הייתה בריכה. בהמשך החצר היה שירותים ובבית היה חדר מטבח. היו שלוש מדרגות עם מסדרון ושם היו שלוש דלתות ושלושה חדרים ענקיים. לא אהבתי שהשירותים היו בחצר הבית והיו צריכים לצאת בקור ובשלגים לשירותים בחוץ. בחורף כשהיה שלג בחוץ וקר אהבתי לשבת מול הקמין כאשר אמא שלי הייתה מדליקה אותו, ולראות את השלג מהחלון.

למדתי בבית ספר שהיה רק של בנות. וגם בהקשר של ביה"ס, אני זוכרת שבחורף היה מאוד קר. אהבתי לשחק קלאס וכדורעף עם הבנות ומחבואים בחצר.

היו לי חברים, גם יהודים וגם מוסלמים.

הזוית האישית

ליעד: במסגרת עבודת השורשים נפגשתי ועבדתי עם סבתא ואני חושבת שיצא לנו מאוד להתקרב והתחלתי להכיר אותה ואת הסיפור שלה יותר טוב. מאוד נהנתי לשמוע את הסיפורים שהיה לה לספר לי.