מאגר סיפורי מורשת

שמי אוריין טיימן, השנה כתתי משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי ואני בחרתי להזמין את סבתא שלי רותי טיימן להשתתף עמי בתוכנית.  סבתא רותי נולדה בשנת 1939 בעיר וורשה שבפולין, לבית משפחת ביים, היא עלתה לארץ בשנת 1948, שנת קום המדינה. סבתא סיפרה לי במפגשים על ימי ילדותה בתקופת מלחמת העולם השנייה ושמחתי לשמוע על ההסטוריה המשפחתית שלי ממנה.

סבתא רותי מספרת

קוראים לי רותי ואני רוצה לספר לכם סיפור ילדות שלי מתחילת השואה.

מלחמת העולם השנייה החלה בשנת 1939, בדיוק בשנה בה נולדתי בעיר וורשה שבפולין. הזיכרון שלי הוא מגיל ארבע, כשהייתי בת ארבע, בתקופת המלחמה, אימא שלי רצתה שאני אנצל מהשואה, זה היה הדבר הכי חשוב לה.

יום אחד היא לקחה אותי לתחנת הרכבת, שם חיכה השכן שלנו, זה היה שכן שכמעט ולא הכרנו אותו. נפרדתי מאימא שלי ונסעתי עם השכן ברכבת הזו, בנסיעה ארוכה מאוד. הוא לקח אותי ברכבת והביא אותי למנזר באנגליה. מרבית שנות ילדותי, שנות מלחמת העולם השנייה עברו עלי במנזר באנגליה. התוכנית של אימא שלי הייתה, שבתום המלחמה, היא תוכל לבוא לקחת אותי.

אולם המציאות הייתה שונה, במהלך שנות המלחמה, הילדים היתומים שמצאו מחסה במנזר נמסרו למשפחות לאימוץ וגם אני נמסרתי למשפחה מאמצת.

המלחמה הסתיימה בשנת 1945, כשהייתי בת שש. אחרי שהמלחמה נגמרה, אמי שהצליחה לשרוד את השואה הקשה, באה לקחת אותי מהמנזר באנגליה. רק אז נודע לה שאנשים אחרים אימצו אותי בלי שהיא ידעה על כך, היא שאלה את מנהלת המנזר: "איפה הבת שלי?" ואמרו לה שאחת המשפחות אימצה אותי. אמי לא שקטה ולא נחה והמשיכה בחיפושים אחרי, חיפושים שנמשכו זמן רב ברחבי אנגליה והסתיימו בטוב – היא מצאה אותי לבסוף. זו הייתה שמחה רבה כל כך שלה למצוא את בתה.

הזוית האישית

אוריין: היה לי כיף לשמוע את סיפורה המרגש של סבתי, ללמוד מסבתא על ההסטוריה המשפחתית וכיף לי להתחבר אל המשפחה וההיסטוריה שלה.