מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה עצמון, נולדתי בתאריך 24.12.1943 בקבוצת עיינות, כיום קיבוץ רמת דוד רמת דוד שבעמק יזרעאל.

אבי, שלמה יוסיפון (יוסיפוביץ') נולד בשנת 1906 בגריגורופול, עיירה קטנה באוקראינה. עלה לארץ (אז פלשתינה) עם קבוצת חברים מתנועת "החלוץ" בשנת 1924. כעבור שנתיים בשנת 1926 הקימו את קבוצת עיינות, כיום רמת דוד, הוא נפטר בקיץ שנת 1962.

אמי, חנה שפורן נולדה בשנת 1915 בפולין בפוטוק-זלוטי, עיירה קטנה ליד בוצ'אץ' (העיר בה נולד ש"י עגנון), כיום אוקראינה. עלתה לארץ בשנת 1939 בעלייה בלתי ליגאלית. בשנת 1942 הגיעה לקבוצת עיינות/רמת דוד, היא נפטרה בה' באייר תשס"א, אביב 2005.

החיים בקיבוץ רמת דוד – (קבוצת עיינות)

אבי נשבה בקסמה של אמי "החדשה" שהגיעה והיפה בבנות, ואילו היא נשבתה בקסמו של ה"וותיק" ואחד מעמודי התווך בקיבוץ.

הצריף הראשון בקיבוץ (למעלה)

ולמטה היה אסם, מסגריה ומוסך, 1930

נולדתי בנר שלישי של חנוכה, כ"ז כסלו תש"ד, בבית חולים "העמק" בעפולה.

בתאריך 6.5.1948 נולד אחי, עזי עזריאל, ברית המילה הייתה ביום הקמת המדינה, ה' באייר כמה סמלי. היו לי גם שני אחים גדולים מנישואיו הקודמים של אבי.

על פי הנהוג בקיבוצים הגעתי ישר ללינה המשותפת בבית התינוקות.

בבית התינוקות, אמצע שנות ה-40

כך גדלנו יחד כל שנות ילדותנו, בני אותו גיל יחד, עד שהתקבלנו לחברות בקיבוץ בסיום התיכון. הלינה בנפרד מההורים הייתה עבורנו מציאות ואנו הילדים קיבלנו אותה בטבעיות. בשבילי היו אלה ימים מלאים בזיכרונות מעניינים, יצירתיים, מלאי פעילות ויוזמות, ימים שמחים ויפים. כשהיינו קטנים מידי יום ביומו ההורים היו מתפנים מכל עשייה ובילו איתנו את שעות אחר הצהריים עד שעת ההשכבה בערב. שעות אלה הם הקדישו רק לנו, הילדים. בלילות אחרי ההשכבה, אחרי הסיפורים והשירים של ההורים לפני השינה היינו נשארים לבד. הייתה חברה ששמרה בלילות על כל בתי הילדים. גדלנו בבתי ילדים עד כיתה י"ב שבסיומה התקבלנו כחברים לקיבוץ. אני רוצה לציין שתוצאה של הלינה המשותפת, שהיא גרמה לתחושת משפחה וקרבת אחים של בני המחזור עד היום.

 משפחתי בקיבוץ ניר דוד (שורה ראשונה אני ואחי הקטן עם הורי)

זמנים הזכורים לי לטובה מתקופת ילדותי ונערותי הם החגים. בחגים הושם דגש על הפן החקלאי. כמי שהייתה שותפה פעילה להכנת תכנית החג הריקודים, קטעי הקריאה מן המקורות ושל משוררים ועוד… החזרות היו חוויה מעצימה עבורי. בראש השנה סיכמו את השנה שחלפה והוגשו תכניות עבודה של ענפי המשק ורווחת החברים לעתיד. בסוכות חגגנו את חג האסיף, היינו אוכלים את פרי האדמה ומסכמים את השנה בחקלאות. בחנוכה הדלקנו נרות וכמו כל עם ישראל אכלנו סופגניות וטיגנו לביבות בצוותא.

פורים היה פסטיבל של תלבושות ותהלוכות בכל רחבי הקיבוץ. בט"ו בשבט היינו נוטעים.

תהלוכת התחפושות בקיבוץ בחג פורים

בפסח, לפני קריאת ההגדה וסדר פסח היינו יוצאים לשדה לחוג את העומר, ראשית קציר שעורים. זיכרון ילדות – כל פסח היינו מקבלים סנדלים חדשים, וסט בגדי חג.

מבשלות בלילה לליל הסדר, סוף שנות ה-50

סדר פסח בקיבוץ סוף שנות ה-50

גם בחג הביכורים (שבועות) ראשית קציר חיטים, כל הקיבוץ היה יוצא לשדה לחוג את קציר החיטים, וכל ענף (לול, גן ירק, רפת, פלחה) היה מביא תוך שירה וריקודים מפרי עמלו.

טקס הבאת הביכורים אמצע שנות ה-50

תמיד הייתה בי גאווה גדולה ואהבה גדולה לדרך החיים בה חיינו, גדלנו וצמחנו בקיבוץ, כל דרך חיים אחרת נראתה לי פחות מאושרת ופחות ערכית. היום, הכל השתנה. אופיו של הקיבוץ השתנה והרבה מהדברים שהיו נהוגים בזמני כבר לא כך. אני חוזרת ומדגישה: הייתה לי ילדות נפלאה והשנים בקיבוץ הן זיכרון של חיים עשירים בחיי חברה, ובעשייה ותרומה למען המקום בו גדלתי ובגרתי.

שירות צבאי בפיקוד צפון

כאשר התגייסתי לצבא שאפתי להיות ביחידה קרבית, רחוק מהבית. לצערי הרב, אבי נפטר חודש לפני שהתגייסתי. הרגשתי צורך מתוך אחריות להיות קרובה לאמי ואחי.

שרתי בפיקוד הצפון בנצרת, השירות בצבא היה מאד משמעותי עבורי, הרגשתי שתרמתי לצבא וגם נתרמתי. בפיקוד הצפון הכרתי את בעלי נסים עצמון ששירת כקצין מודיעין באותו הבסיס.

משפחה

כסיימתי את השירות בצבא חובה בן שנתיים, נישאנו. הייתה זו החתונה הגדולה ביותר שהייתה אי פעם בקיבוץ, נישאנו ארבעה זוגות באותו היום. הייתה חגיגה גדולה על הדשא הגדול שליד חדר האוכל (לכל קיבוץ היה חדר אוכל ודשא גדול סביבו שהיווה את מרכז החיים החברתיים.) בן זוגי, נסים המשיך לשרת בצבא קבע ואני עבדתי בקיבוץ במספר מקומות מעניינים ומגוונים. כמו: בענף הלול, מורה באולפן לעברית שהיה בקיבוץ כמו בקיבוצים רבים, מזכירה טכנית במזכירות ומטפלת בילדים. במהלך כל השנים הייתי פעילה בוועדת התרבות, אחראית לחגים, למחול ועוד…

ניסים ואני ביום נישואינו – החתונה התקיימה בקיבוץ ניר דוד

בשנת 1965 נולד בננו הבכור, ינון, שגדל אף הוא בבית ילדים כמוני, עד גיל שבע.

בשנת 1967 נולד בננו השני, יאיר. אף הוא גדל בשנותיו הראשונות בבית הילדים.

במהלך כל השנים האלה נסים המשיך לשרת הרחק מן הבית והילדים לא נהנו מאבא של אחר הצהריים כשאר הילדים, אבא שמשכיב לישון ומספר סיפורים. בשנת 1972 החלטנו ש"זה לא עסק", זה לא נכון לחיות כך בשביל הילדים. התקרבנו למקום שירותו, עברנו לרעננה.

החיים ברעננה

בשנת 1972 נולדה ברעננה בתנו חמוטל.

ברעננה, שלא הייתה גדולה באותן שנים, גדלו ובגרו הילדים. מלבד הלימודים בבית הספר, ראינו בתנועות הנוער חינוך שווה ערך לחינוך הפורמלי. ילדינו הלכו לתנועת הצופים, היו ראשי גדודים ורכזים צעירים בשבט.

מעל 30 שנה גרנו ברעננה, בה בנינו במו ידנו את ביתנו. זה לקח זמן כי בנינו בשעות הפנאי שלנו אך היה זה תהליך מאחד ומלכד, כל אחד מאיתנו כולל ילדינו תרם את תרומתו בבניית הבית והגינה סביב לו.

עבדתי מעל עשרים וחמש שנים כמזכירה רפואית בבית חולים לוינשטיין, בית חולים שיקומי, ברעננה. העבודה הייתה קשה מאד מבחינה נפשית. עם זאת אהבתי אותה, זו הייתה עבורי עבודת קודש, התחושה שאני מקילה ולו במעט על החולים ובעיקר על בני משפחותיהם איתם היה לי עיקר הקשר.

יצאתי לגמלאות בגיל ששים. רצינו "לקרוע" את העולם. לצערי, נסים חלה. למרות זאת הגשמנו במעט את חלומנו, טיילנו בחו"ל, ביקרנו משפחה בחו"ל. כשהמחלה גברה הבנו שיש צורך להתקרב לאחד מילדינו. החלטנו לעבור לראש העין, שם גר בננו ינון עם משפחתו. המשכנו להגיע לרעננה לחיים החברתיים שיצרנו שם עד שהמצב לא איפשר זאת. בגלל מצבו הבריאותי של נסים לא טיפחנו קשרי חברה חדשים בראש העין ואלה היו חסרים לנו מאד. חיים להם היינו רגילים ברעננה, בעיקר לנסים שהיה מאד פעיל ומעורב.

בשנת 2012 עברנו להתגורר בראש העין, בגבעת טל. גם שם טיפחנו את הבית ובעיקר את הגינה בה היו עצי פרי רבים, גינת פרחים ומדשאה, אהבנו את ביתנו וגינתנו, אולם כל זה היה מלווה בכאב המחלה.

בשנת 2017, שנה לאחר פטירתו של נסים ז"ל, עברתי לדיור מוגן בגני תקווה. התחלתי חיים חדשים, מלאים בפעילויות כמו: ספורט, חוגי יצירה, חוגי חשיבה ושיח, האזנה להרצאות וקונצרטים בתחומים שונים. קשה להקיף את כל ההיצע והטוב שעומדים בפנינו וטוב שכך. תוך כדי הפעילויות הכרתי חברים וחברות חדשים.

קצת על בני משפחתי

נסים, בן זוגי לחיים במהלך 53 שנים. נולד בשנת 1937, בירושלים, בנחלאות. בן שני למשפחה עם תשעה ילדים. החיים לא היו קלים לו ולמשפחתו המחסור הכלכלי עוד החריף במלחמת השחרור ובמצור על ירושלים. בהפוגה הראשונה הותר למשפחה לרדת לתל-אביב, שם עבד אבי המשפחה. הם התיישבו בבית ערבי גדול ויפה שהיה שייך לרכוש הנטוש. נסים התחיל דרכו בבית ספר בירושלים בבית ספר דתי ת"ת מזרחי. בתל אביב סיים לימודיו בבי"ס עממי (היום יסודי) וכדי להמשיך בלימודיו בבית ספר תיכון עבד בבקרים ולמד בערבים, מה שהיה מקובל לילדים שמצבם הכלכלי לא איפשר להם לימודי בוקר.

לפרנסתו עבד כנער ביחידה מיוחדת של חיל המודיעין, היה בין מפעילי המחשב הראשון שהיה במכון ווייצמן (גודלו היה כחדר). אחרי גיוסו לצבא יצא לקורס קציני מודיעין. פעל בשטחים מאד מגוונים, לחם במלחמות, היה ממקימי יחידת 8200 של המודיעין. סיים את שירותו הצבאי בדרגת אלוף משנה. אחרי שיצא לגמלאות עבר לעבוד במשרד החינוך וריכז את לימודי האיסלם והערבית. גם בזה ראה שליחות והשקיע את כל מרצו וכוחו בהם. בשנת 2016 נפטר נקבר בבית העלמין של קיבוץ רמת דוד.

ילדינו

ינון, בכורנו, נולד בשנת 1965 ברמת-דוד. התחיל לימודיו בבי"ס יסודי, ממלכתי ב' ברעננה. סיים את תיכון אוסטרובסקי ברעננה. היה פעיל מאד בתנועת הצופים, שם הגיע לתפקיד של מרכז צעיר. לצה"ל התגייס לעתודה צבאית, למד הנדסת תעשייה וניהול. שרת בצבא קבע כלוחם וקצין ביחידת מורן ובתפקידים אחרים שנגעו בפיתוח אמצעי לוחמה. סיים את שרותו בצה"ל בדרגת סגן אלוף. כיום מפתח סטארט אפ בתחום רחפנים. נשוי לסיגל, אב לארבעה ילדים: יובל, פלג, מעין והילה.

יאיר, נולד בשנת 1967 ברמת דוד. למד ברעננה. בכיתות י"א, י"ב, למד בקיבוץ מרום גולן. עם סיום לימודיו יצא לשנת שרות במסגרת התנועה הקיבוצית, הקים עם חבריו גרעין שמטרתו הקמת קיבוץ עירוני והיה בין מקימי קיבוץ "תמוז" בבית שמש. התגייס עם חבריו לגרעין לשרות בגולני. תוך כדי שירותו למד הנדסת מכונות. סיים שירותו הצבאי כקצין לוחם בחטיבת גולני בדרגת סגן אלוף. נשוי לדנה, אב לארבעה ילדים: גוני, עמוס, רומי ונטע.

חמוטל, נולדה ברעננה בשנת 1972 בה למדה וסיימה לימודיה. התגוררה מספר שנים בצפון הודו, משם נדדה לדרום אפריקה שם נולד בנה הבכור נבו. משם עברה להולנד ואיטליה. בשהותה באיטליה נולדו סיני ומוריה. היא חזרה לישראל בה נולד כרמל. במהלך הנדודים חזרה בתשובה ועדיין חולמת על הודו. ילדיה: נבו, מוריה, סיני וכרמל.

אני מאוהבת וגאה מאד בשנים-עשר נכדי (כמספר שבטי ישראל) ובנינתי עלמא בתם של רומי וניק.

פעם בשנה אני יוצאת עם הנכדים לסופ"ש בארץ, אנחנו מטיילים ו"נזרקים" בטבע, כיף שכולנו מחכים לו.

מעבודות היצירה שלי – פיסול

עבודה נוספת ציור על כלים

משפחתי היקרה- ילדי ונכדי

הזוית האישית

רבקה עצמון: כשהציעו לנו במגדלי הים התיכון להצטרף לתכנית הקשר הרב דורי, חשבתי לתומי בהתחלה שאין לי משהו מיוחד לספר, כשנפגשתי עם התלמידות, נוכחתי לדעת שיש כל כך הרבה מידע היסטורי שהן לא מכירות ואני חושבת שמהמפגשים שלנו גם אלונה וגם מיכל נתרמו במידע נוסף על החיים בישראל בעבר. אני רואה בעבודה הזו זכות ועל כך תודתי.

אלונה: בחרתי השנה להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת פעילות המעורבות החברתית שלי. במסגרת זו פגשתי את רבקה ויחד עם חברתי מיכל יצרנו עמה קשר של ביקורים ותיעדנו את סיפורה. מפגשינו עם רבקה נתנו לי הזדמנות לשמוע סיפור חיים שלם של מאוד אשה מיוחדת, היא נתנה לי הצצה להיסטוריה ולעבר, שלא ידעתי שאפילו היה קיים. למדתי המון על החברה הקיבוצית בתקופה בה רבקה גדלה. אני מאוד שמחה שיצא לי להשתתף בחוויה הזאת. התפעלתי מכשרונה של רבקה, מיצירות האומנות היפות שהיא מכינה ואני מקווה שהיא תמשיך ביצירתיות הפורייה שלה ומאחלת לה הנאה רבה מכל 12 הנכדים שלה.

 התלמידה אלונה ורבקה עצמון במפגש הפתיחה במגדלי הים התיכון