מאגר סיפורי מורשת

שמי חני הנדל נולדתי בישראל ב1955.

ההורים אריה וברונקה שניהם ילידי פולין. בתקופת השואה, אבא שלי, שחי בעיר לודז עם הוריו ושני אחיו, הצליח לברוח מהגטו עם אחיו לרוסיה הוריו ואחיו הצעיר לא שרדו. באותה תקופה אמא שלי הייתה ילדה באזור שאז היה שייך לפולין והיום שייך לרוסיה הלבנה – בלרוס.

יום אחד כשהיא שהתה מחוץ לבית עם חברה, הגיעו הנאצים לעיירה ורצחו את כל היהודים והיא נשארה לבד, ילדה בת ארבע עשרה בלבד. קרובי משפחה רחוקים אספו אותה והיא ברחה איתם ליערות והצטרפה לפרטיזנים.

בילדותי גדלתי בנשר שהיא עיירה קטנה ליד חיפה. בשכונה שלנו היו משפחות נוספות עם רקע דומה, והיו לי הרבה חברות. רוב המשחקים היו בחצר, בטבע ובשכונה. המשחקים שאני זוכרת מחניים, חמש אבנים, קפיצות בחבל ובעיקר מחבואים ותופסת. בבית לא היו כמעט משחקים, חוץ מבובה שהייתי קשורה אליה, אבל יותר מהכל אהבתי ללכת לספריה וגיל שש כבר החלפתי בה ספרים.

למדתי בבית הספר היסודי בנשר שקיים עד היום בבית ספר תיכון חדש בחיפה. בתור נערה בזמני הפנוי אהבתי בעיקר לקרוא ולצייר. סיימתי את התיכון והתגייסתי ב-1973 לקורס חובשות. במהלך הקורס פרצה מלחמת יום כיפור.

בעלי ירון, שהיה אז חבר שלי נלחם בחזית הדרומית ליד תעלת סואץ. זו הייתה תקופה מתוחה מלאת דאגות ומתח. המלחמה הייתה ארוכה, וזמן רב לא היה קשר בנינו. ב-1975 התחתנו. אני בחרתי ללמוד באוניברסיטה גאוגרפיה, אבל עסקתי רוב השנים במקצוע שיננות.

את ירון בעלי הכרתי שהייתי בכיתה י"ב במסיבה. היינו חברים שנתיים ואחרי הצבא וסיום המלחמה התחתנו.

את בני הבכור אייל ילדתי בשנת 1979, בדיוק ביום הולדתי. זו הייתה המתנה הכי טובה בעולם. נדב נולד 1982 ועופר בשנת 1989. את נכדתי הבכורה מאיה, בתם של אייל ונועה, קיבלנו בהתרגשות גדולה בשנת 2011. זה היה מהימים המרגשים והמאושרים בחיינו ובחיי הסבתא הרבתא ברונקה.

הורי ניצולי שואה, התחתנו מיד אחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה. לאימי היו שתי טבעות זהב דקות וזהות. הן נקנו בוינה שבאוסטריה בשנת 1945. אני עונדת אותן מאז שאימי נפטרה. הטבעות האלה סימלו את האהבה והקשר החזק בניהם, שהביא להתחלת חיים חדשים שבנו במדינת ישראל, ולהקמת משפחה חדשה במדינה חדשה. אני עונדת אותן כי הן מזכירות לי את הורי וגורמים לי להרגיש קרובה אליהם.

כיום אנחנו בפנסיה, עוסקים בתחביבים, מטיילים הרבה בארץ ובחו"ל, מבלים עם הנכדים, שבעה נכון לעכשיו. אני מקווה לחזור במהרה לצייר שזה החלום שלי מאז שהייתי קטנה.

הזווית האישית

חני: הייתי רוצה שהדור הצעיר בעיקר נכדיי, יגדלו להיות אנשים טובים שיצליחו להגשים את חלומותיהם, גם אם הדרך לא תמיד קלה. לא לוותר בקלות ולהיות מאושרים.

מאיה: אני מאוד נהנתי בקשר הרב דורי. גיליתי על סבתא הרבה פרטים שלא ידעתי, והיה לי מאוד מעניין.