מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אופיר ליבוביץ, ממעלה אדומים. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי החלטתי לספר את הסיפור של סבתא מצד אימא, תמר דרוט. וכך סבתא סיפרה לי:

"שלום, שמי תמר דרוט. נולדתי בישראל לאחר קום המדינה, בקיבוץ חפץ חיים שנמצא בשפלה. נולדתי הרביעית מתוך 11 אחים, תשע אחיות ושני אחים. בילדותי אני ואחיי לא ישנו בבית, ישנו בבית הילדים שבקיבוץ. היינו מבקרים את ההורים בין שלוש וחצי לשבע בערב ולא היינו אוכלים בבית, אלא בחדר האוכל שבקיבוץ.

אימא שלי נולדה בגרמניה ועלתה לארץ בגיל שש, בשנת 1936. היא גרה בירושלים. היא למדה שם בבית ספר יסודי עד תיכון, ובתל אביב היא למדה גננות. כשהיא התחתנה היא עברה לקיבוץ, ועבדה בתור גננת. אחר כך עברה להיות מורה בכיתות א' ו ב'.

אבא שלי נולד בגרמניה, הוא למד בגרמניה עד כיתה י"ב. אבא שלי הצליח לצאת מגרמניה באונייה "פינצ'ו". בדרך הספינה החלה לשקוע. הם עלו אל אי ומצאו אותם, ושמו אותם בשבי באיטליה עד סוף המלחמה. כשהוא עלה לארץ הוא הגיע לקיבוץ חפץ חיים. הוא עבד בחקלאות בקיבוץ.

אני גדלתי בקיבוץ חפץ חיים, ולכן היינו עם הכיתה רוב הזמן, חוץ מהזמן שבו היינו אצל ההורים, היינו בעיקר בחוץ. גם אצל ההורים היינו משחקים משחקים. בקבוצות, בערך בשעה שש וחצי היינו אוכלים בחדר אוכל, ואז היינו הולכים לישון בבית ילדים. היינו אוכלים ארוחת בוקר וצהריים בבית הילדים ובין לבין היינו בבית הספר. אני זוכרת את חברי לבית הילדים: יש את שושי, נורית, בנצי ורחל. אני הייתי חברה מאוד טובה של שושי. היינו בבית אחת של השנייה והיינו אחר כך יוצאות לשחק. אחת החויות שלי מבית הילדים היא שאני ושושי היינו בשבת רבות ומשחקות אחת לשנייה בשיער, ואז במוצאי שבת הינו משלימות.

בכיתה א' הייתה לי מורה טובה. הייתי גם אוהבת את ההפסקות, ואהבתי שיעורי חשבון וספורט. למורה קראו גדולה שורק, ואני הכי אוהבת אותה, מכיוון שהיא הייתה מבינה אותי ואני זוכרת אותה לטובה.

אהבתי מאוד ילדים קטנים, אז עבדתי כמטפלת של ילדים בגילאי שנה עד שלוש. יש לי כמה דברים שאני זוכרת, למשל – בקיבוץ היה ילד קצת שונה ולא ידעו לאיזה קבוצה לצרף אותו, אז החליטו לצרף אותו אליי כדי שאני אתן לו יותר תשומת לב. הוא היה ילד חמוד ובאמת נתתי לו יותר תשומת לב וההורים שלו כל כך שמחו שאני אתו.

חשוב להגיד שלאיש שהתחתנתי איתו היו ילדים לפני שהכיר אותי. ואני מספרת עכשיו על הילדים שאני ילדתי. אני הכרתי את סבא שלך, בכך שאחות של מישהו מהקיבוץ הכירה אותו והם שידכו בינינו. אליסף, ילדי הראשון, נולד שנה וחצי אחרי שהתחתנתי, והברית שלו הייתה בערב פסח. שילה, ילדי השני, נולד בסוף הקיץ. באותו זמן סבא שלך נסע להביא את שאר הילדים מביקור והוא נקלע לתאונת דרכים. בשנה בה אחיטוב נולד, זה הייתה שנה מבורכת בגשם. שבועיים לפני הלידה הייתי בחדר שמירת הריון בבית חולים, ובאחד הלילות ירד גשם חזק ולא היו שם הרבה אנשים אז יכולתי לישון.

סבתא כיום 

סדר היום שלי לא קבוע, אבל בבוקר אני עושה אופני כושר, אחר כך אני הולכת להתנדב אצל אנשים עם מוגבלויות. אני לומדת ומבשלת, ואני מארחת את הנכדים. אני מתנדבת בימי ראשון או שני. בימי שלישי אני לומדת, ומארחת את הילדים בשבת.

אני מקווה שאני אראה את המשפחה מתרחבת. יש לי נכדים מגיל 20 ועד גיל שנה שמפוזרים ברחבי הארץ, ואת כולם אני אוהבת. יש לי נכדים חילונים ודתיים, ואני חושבת שכולם מסתדרים עם כולם.

הזוית האישית

אופיר הנכד המתעד: היה לי מאוד מעניין לשמוע על סיפור החיים של סבתי.