מאגר סיפורי מורשת

שמי יאיר כהן לומד בכיתה ה-2 בבית הספר בן צבי רחובות, משתתף בתכנית הקשר הרב דורי. במסגרת התכנית אני מתעד את סיפורה של: סבתא שלי רוחלה.

רוחלה מספרת על ילדותה

שמי רוחלה כהן, נולדתי בישראל בעיר תל-אביב, היה לנו בית פרטי בשכונת כרם התימנים ליד בית הכנסת של הספרדים. עליי לציין שהיו הרבה בתי כנסת בשכונה.

גרנו בשכונה יהודית, דיברנו בשפה העברית והוריי דיברו ביניהם ערבית מדוברת כשלא רצו שנבין מה הם מדברים.

שמות הוריי משה וג'וליה והם נולדו בישראל. אימא שלי הייתה עקרת בית וטיפלה באחיי ואחיותי ואבא שלי עבד בהובלות. אני השישית מבין 12 ילדים.

שמות אחיי ואחיותי הם: שושנה, נעמי, רות, אברהם, ברכה, נתן, מריים, אביבה, דליה, יעל ועדינה. כפי שציינתי הייתה לי ילדות מאוד עשירה ומהנה בהתאם לתקופה. לא היו משחקי מחשב, היינו ממציאים כל מיני משחקים כגון: מחבואים, תופסת, שוטרים וגנבים, יש חלב, משחקים שלא מוכרים היום.

זכור לי שלא היו הרבה גנים ציבוריים, היה לנו את גן הכובשים שם עשינו את יום הזיכרון ולאורך הטיילת היה גן לונדון וגן העצמאות וגן החיות עוד שהיה בלב ליבה של העיר תל אביב.

למדתי בבית הספר הירקון, כל בוקר פתחנו במסדר בוקר בשיעור התעמלות. בימי שישי היינו קוראים פרק בתהילים.

סבתא רוחלה בילדותה

זיכרונות ילדות

חדר האחות בבית הספר: שם קיבלנו עזרה ראשונה והאחות הזריקה לנו במידת הצורך זריקות וחיסונים.

ניקיון: לפני ארוחת הבוקר נוטלים ידיים וכל ילד היה מצוייד עם מגבת אישית, את הכריך היינו עוטפים בעטיפה של המרגרינה.

ספרייה: כל יום שישי מחליפים ספר. היה חובה לקרוא, כי המורה שואלת שאלות.

הקופה הכחולה: בימי שישי כל ילד מביא תרומה לקופה הכחולה של קרן הקיימת לישראל וכך אדמה נגאלת.

הצפות: כפי שציינתי בית ספרי שכן בסמוך לחוף הים ובשנות החמישים הניקוז לא פעל כראוי ובימי הגשמים בית הספר הוצף במים. לא למדנו אבל אנחנו מאוד שמחנו.

ימאות: ילדי כיתות ז' ו – ח' השתתפו בשיעורי ימאות ובנחל הירקון היינו משיטים את הסירות.

שחייה: כיתות ז' ו – ח' למדנו שיעורי שחייה בבריכת גורדון ששוכנת על שפת ימה של תל-אביב.

בית חיים נחמן ביאליק: בשנות ה-50 לא לכולם הייתה אנציקלופדיה. על מנת להיעזר בחומר הנדרש היינו הולכים לבית ביאליק בקומת הקרקע הייתה ספרייה עשירה מאוד, שם היינו מתהלכים על קצות האצבעות בדממה מוחלטת.

הגן בבית ביאליק: לעיתים המורה הייתה לוקחת אותנו לטייל בבית ביאליק ושם תחת הסככה המקורה מוקפת פרחים וצמחים היינו סועדים את ארוחת הבוקר ומקשיבים לציוץ הציפורים.

הבוהמה בתל אביב

הבוהמה התל אביבית, באותם זמנים, התרכזה בכמה בתי קפה בעיר:

קפה תמר: שכן ברח' שינקין מאז ימי הפלמ"ח, שם ישבו חלק מהברנז'ה. נכתב גם שיר עליו: "גרה בשינקין, שותה בקפה תמר". מכירים?

כסית: הבעלים היו חצקל ומשה איש כסית. בית הקפה שוכן ברחוב דיזנגוף. את בית הקפה פקדו בעיקר אהרון מסקין, שלמה בר שביט, שמואל סגל וחנה רובינא. כולם שחקנים וחלקם כבר לא איתנו.

קפה המשוררים: בו ישב נתן זך, שנחשב לפורץ דרך בשירה העברית ועוד רשימה ארוכה של אנשי רוח.

קפה קליפורניה: שהקים הטייס אייבי נתן בשנות ה-60 ברח' דיזנגוף פינת פרישמן. לימים הקים את רדיו קול השלום ששידר מתוך ספינה. בבית הקפה ישבו רבקה מיכאלי ויוסי בנאי.

קפה רחל: שכן ברחוב דיזנגוף. היה מקום מפגש לרכילות. בין באי המקום היו בין היתר דוד בן גוריון וגולדה מאיר. אם רצית לראות את כל המי ומי, מספיק שתצא "להזדנגף" (מונח תל אביבי שמשמעותו לטייל לאורך רח' דיזנגוף).

חוויות מיוחדות הזכורות לי

יום העצמאות:

זה התחיל בערב יום העצמאות, היינו הולכים כחבורה להזדנגף. היתה צפיפות של אנשים, פטישים על הראש עם הרבה שמחה בלב וקצב ברגליים. רקדנו במעגלים מעגלים "הורה" כל הלילה. לא היינו ישנים, מיד עם עלות השחר היינו תופסים עמדה ברחוב אלנבי שממנו יצא המצעד, שכלל את כל חילות הים והיבשה. גם חיל האוויר הופיע עם מפגן מעל חוף ימה של תל אביב. חוויה מדהימה ומרגשת.

פורים:

בפורים חגגנו מהערב עד למחרת, לא שבנו הביתה על מנת לתפוס מקום. מצוידים בכיסאות, אוכל ומים. היתה שמירה קפדנית וסדר למופת.

מצעד ה"עדלאידע" התחיל ברח' אלנבי לאורך בן יהודה, משני צידי הכביש ים של אנשים מכל קצוות הארץ. תחפושות, ריקודים, עגלות מקושטות, תפאורה מיוחדת במינה, השקעה מרובה ומיוחדת, ממש מדהים!

ל"ג בעומר:

כמה חיכינו לל"ג בעומר! כבר מפסח התחלנו לאסוף קרשים למדורה. בערב ל"ג בעומר ריכזנו את הקרשים על חוף ימה של תל אביב בשמירה קפדנית, שמא אחד הילדים יבעיר לנו את המדורה. המטרה היתה להיות אלה שהמדורה שלהם תישאר לבעור אחרונה. בראש המדורה הצבנו דמויות, בדרך כלל זה המן הרשע או היטלר והתלבושות היו בהתאם לדמות. כל הלילה כולנו היינו מסביב למדורה, שרים, רוקדים ומספרים סיפורים. היו הרבה תפוחי אדמה והרבה שמחה. מימין ומשמאל בערו המדורות, ממעל הירח והכוכבים וברקע רחש הגלים.

כיום נוף ילדותי השתנה, הבניינים הפכו למגדלים, תל אביב עברה הרבה שינויים. זה מחיר הקידמה, אבל! הים נשאר אותו ים. כן, היו ימים, אני אותם זוכרת.

סיפורו של חפץ – זוג צמידים

זוג צמידים שניתנו לי ע"י אימא שלי, הם על היד שלי. החפץ נמצא ברשות משפחתי מאז שנות ה-50. הצמידים עשויים מזהב.

החפץ הועבר אליי מאמי, מפני שאני נקראתי על שם סבתי. הצמידים שברשותי, יעברו בבוא היום לשתי נכדותי שהן בנות בתי, אחת מהן נקראה על שם אמי.

צמידי הזהב שניתנו לי מאמי

בחרתי להביא את חפץ זה, כי אני נושאת אותו עמי מאז שקיבלתי אותו מאמי. אני לא מסירה אותם מידי מלבד בזמן בידוק. עליי לציין שהיו שמונה צמידים שחולקו לשניי אחיי ואחותי. לכולנו פרצו לבתים ובזכות זה שלא הסרתי נשארה לי מזכרת מאמי שאני נושאת אותה עמי.

הזוית האישית

סבתא רוחלה – אהבתי את הרעיון לשבת עם הנכד שלי ולספר לו תמצית מימי ילדותי בתקווה להמשך שיתוף.

הנכד יאיר – אהבתי ללמוד על הילדות של סבתא רוחלה ולראות את בובת הסוס שהיתה לה.