מאגר סיפורי מורשת

שמי ניצה אליאס ואני סבתא של חיה מושקא דקל.

נולדתי בשנת תשי"ט בישראל בעיר נתניה לבית משפחת פדלון. קוראים לי ניצה על שם סבתי מיסה.

בביתנו דיברו גם בערבית וגם בעברית. בבית בו גדלתי היו שני חדרים, סלון, מטבח ושירותים. אימא בישלה במטבח וכיבסה בגיגית גדולה. התקלחנו באמבטיה שהייתה ממוקמת בחדר השירותים.

בשכונה שגרנו היו כעשרה בנינים, ובכל בניין היו שלוש כניסות. בית הכנסת היה ממוקם בקצה השכונה, מאחורי הבניין שגרנו בו היה יער. הים היה רחוק מאתנו, כדי להגיע אליו הלכנו דרך ארוכה.

שם אבי דוד ז"ל ושם אימי חיה ז'ורה ז"ל, אחותי שושנה חיה רפאלה ז"ל, ואחי שיחי' גד.

אימא הייתה עקרת בית, ואבא היה עובד תברואה בעירייה. אמי הייתה תמימה עם הרבה יראת שמים, אישה יפה וצנועה. אבא היה יותר שכלתני, גבוה ושחרחר.

הייתי ילדה ג'ינג'ית עם כל המשמעויות, ילדה שובבה עם הרבה מרץ, אספתי את שערותי בשתי צמות יפות כל יום. אהבתי מאוד לרקוד והשתתפתי בחוגי ריקוד.

רוב הממתקים סבתא הכינה לנו. היא הייתה מומחית בהכנת ממתקים, ולכן לא קנינו ממתקים בחנות. אהבתי את המאכל שנקרא מפרום, זו קציצת בשר עטופה עם תפוחי אדמה.

בשעות הפנאי שיחקתי עם חברות בשכונה שבה גרתי, הייתה לי חברה אחת מאוד טובה כמו אחות. חוויה שזכורה לי, כשהדודות שלי מבת ים היו מגיעות אלינו, בשבילי זה היה יום חג – מכיוון, שהן הביאו לי המון מתנות והפתעות.

למדתי בבית הספר יסודי "מוריה", למדנו מקצועות עברית, חשבון, אנגלית, מולדת, הנדסה, חקלאות, אומנות, תורה ונביא. לא אהבתי את מקצוע חשבון. היו לנו המון טיולים ותמיד השתתפתי בכל הטיולים. לא היו לנו מסיבות כיתה.

היו לנו המון שיעורי בית ומבחנים. למרות, שהכנתי שיעורי בית לא אהבתי לשבת ולהכין. הייתה לנו מורה ששמה חנה, היא הייתה שמנה ונמוכה ומאוד גנדרנית וקשוחה מאוד. קיבלנו תעודות כל שליש, שלוש פעמים בשנה. הייתה לי תעודה בינונית גבוהה.

 סבתא ניצה אליאס

הזוית האישית

הנכדה מושקא: תודה לך סבתא שפינית מזמנך לספר לי על הילדות שלך. מאחלת לך בריאות, נחת ושמחה