מאגר סיפורי מורשת

שמי רונית שורץ, נולדתי בישראל, בבית חולים ליולדות בנהריה ליד הים, בשנת 1954 לאשר ורחל שטיינמן.

כל ילדותי גרתי בנהריה, ובגלל שבילדותי הייתה זאת תקופת הצנע, הינו צריכים לחלוק את ביתנו עם עוד משפחה. כשגדלתי, השכנים עזבו והבית נהייה כולו שלנו. הבית היה מרווח עם שלושה חדרים. את החדר שלי חלקתי עם אחי הקטן, בחדר היו שני ארונות, שולחן ושתי מיטות מברזל כנהוג בתקופה. הייתי ילדה טובה, לא ביקשתי הרבה מהורי. ידעתי שגם לא היה להם הרבה כסף ואמצעים, ולכן גם לא העזתי לבקש יותר מידי.

למדתי בנהריה, בבית ספר ששמו "ויצמן". אהבתי ללמוד מדעים, ופחות אהבתי היסטוריה וספרות. אהבתי את המחנכת שלי שרה, שלימדה אותי בכיתה ג', היא גרה בקריות . ולפעמים היינו נוסעים לבקר אותה. עד היום אני נזכרת בה בחיבה. מכיתה ב' הגעתי לבית הספר ברכיבה על אופניים כמו רב הילדים. כשלמדתי בבית ספר, הייתה בו מסעדה קטנה, שהיה ניתן לאכול בה בתשלום סמלי. הילדים הפעילו את המסעדה. בכל יום, מספר ילדים מכיתות שונות בישלו במסעדה עם המבשלות. וכך הם למדו לבשל. גם אני בישלתי במסעדה, למדתי הרבה ונהניתי. עד היום אני נזכרת במסעדה בגעגוע.

כשהייתי קטנה אהבתי בעיקר לצייר ואספתי בולים ומפיות יפות .

הרחוב שלנו היה קטן, כל הבתים היו חד-קומתיים. לא היו לנו פארקים או גני שעשועים, אבל היו לנו חיי חברה עשירים. הייתי משחקת עם ילדים מכל הגילאים, ואני זוכרת את התקופה הזו כתקופה טובה ושמחה. אהבתי לשחק עם החברות ב"חמש אבנים", קפיצה בחבל, קפיצה בגומי ובארץ עיר. בכל תקופה הייתה לי חברה טובה אחרת, ניבה ביסודי, ולאה בתיכון. הייתי מאוד שמחה לפגוש שוב את לאה.

כשהייתי נערה הייתה לנו תנועת נוער – 'השומר הצעיר', היו לנו פעולות ופעילויות בתנועה,  ובזמני הפנוי, הייתי מבלה עם חברות, היינו מקשקשות אחת עם השנייה, ולפעמים היינו יוצאות לאכול חומוס במרכז  נהריה. בתקופה הזאת הלכתי גם לחוג של ריקודי עם.

בצבא שירתי בחיל הים בחיפה כפקידה. הייתי מתאמת את הזמנים של הספינות בנמל, ולא נהניתי כל כך בתפקיד הזה, הוא לא היה מעניין.

אני מצטערת שלא העזתי ולא שאלתי את ההורים שלי לגבי העבר שלהם, היום אני ממש מצטערת על כך, כי חסר לי הרבה מידע לגבי החיים שלהם, ועכשיו זה כבר מאוחר מידי. ואני ממליצה לך לשאול את ההורים, ואת סבא וסבתא , לגבי כל דבר וללא חשש. אני מאוד מתגעגעת לסבא ולסבתא ולהורים שלי, מאוד מאוד.

הזווית האישית

סבתא נורית:  אני ממליצה לכם לשאול את ההורים, ואת סבא וסבתא , לגבי כל דבר וללא חשש כדי להכירם יותר טוב.

נורי: היה לי מאוד נעים ומעניןי לשמוע את קורות החיים של סבתא, ואני מאחל לה בריאות ואושר.