מאגר סיפורי מורשת

שמי נורית מולכו נולדתי בשנת 1949 בחיפה.

סיפור זה מספר את סיפור משפחתי בעת עלייתם לארץ ישראל.

ההורים שלי הגיעו מתוניס באוניית המעפילים עם שלושת אחיי: אורנה, עליזה וצביה. הם הגיעו דרך צרפת, מכיוון שהיה אסור לעלות לארץ ישירות מתוניס. בדרך הם זרקו כל דבר בעל ערך שהיה להם כגון: זהב, כסף וכו' כדי שלא יתפסו אותם. אני כבר נולדתי בארץ ישראל.

המשחקים שבהם שיחקתי בילדותי הם: קלאס, חמש אבנים, ובובות. בית הספר שלי היה בית ספר ממלכתי דתי וקראו לו מוריה. החברות שלי בילדות היו: זהבה, חנה, לבנה, ושושנה. הן למדו איתי ביחד בבית ספר, ובימי שישי הן היו באות אליי ואמי הייתה מכינה קוסקוס. הן מאוד אהבו את המאכל הזה והן היו באות אליי קבוע כדי לאכול אותו.

המאכל האהוב קוסקוס

קוסקוס הוא מאכל צפון אפריקאי. המאכל עשוי גרגרי סולת העוברים התפחה על ידי מים בתהליך של אידוי. קוסקוס מוגש לרוב בתוספות מאכלים שונים, דוגמת מרקי בשר למיניו, דגים או ירקות. סוגי קוסקוס שונים נבדלים בגודל גרגרי הסולת אותו קובעים בעזרת מסננות מתאימות ובסוג התיבול של גרגרי הסולת בתהליך האידוי עצמו, או בסופו. (ויקיפדיה)

הכרתי את בעלי אברהם מולכו בארץ חיפה, ברחוב השומר במועדון. אני נשואה לו חמישים ושתיים שנה, ואולי בקרוב נחגוג את חתונת הזהב.

ברחבי העולם וגם בישראל מקובל לחגוג את חתונת הזהב, שהיא למעשה יום הנישואין ה-50 במספר. רבים מהזוגות שמגיעים למספר שנות הנישואין המופלג והמכובד הזה מחליטים לציין אותו באירוע לבני המשפחה והחברים, שיכול להיות דמוי חתונה במידה מסוימת, וכולל כמובן גם את כל הילדים וכל הנכדים (ולעיתים אף הנינים!). יש גם שמעדיפים לחגוג באופן יותר אינטימי וזוגי, אין רק דרך אחת נכונה לציין את אבן הדרך הזו.

הזווית האישית

מאיה: הייתה לי עבודה מהנה, נהניתי ללמוד על עלייתה של המשפחה של סבתא שלי לארץ ישראל ועל ילדותה.