מאגר סיפורי מורשת

שמי יהונתן קנדל, השתתפתי בשנת הלימודים תשפ"ב בתכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה בבית ספרי יחד עם סבתי, מרגלית כצנשטין. סבתא סיפרה לי על חוויות ילדותה בכפר יונה של פעם.

 סבתא מרגלית מספרת:

שמי מרגלית כצנשטין, נולדתי בשנות החמישים בעפולה. הורי גרו במעברה במעיין חרוד. לאחר לידתי משפחתי עברה לגור בצריפים שנבנו בכפר יונה ב', היה יישוב בשם כפר יונה א' שבו היו כבר מבני אבן והיה יישוב כפר יונה ב' שבו עדיין היו רק צריפים.

גרנו כל המשפחה בחדר אחד גדול, בלי מטבח ובלי מקלחת. השרותים היו בחצר. השרותים היו בעצם, בור באדמה שבו עשינו את הצרכים, כמובן שלא היה נייר טואלט והשתמשו בגזרי עיתונים. גזרו חתיכות מעיתונים ותלו אותם על מסמר בשרותים. הבור היה במרחק לא קטן מהצריף.

בפינה בצריף שלנו היה כיור קטן ופתיליה עליה בישלו את האוכל. חדר אמבטיה, לא היה וכדי להתקלח מילאו דוד גדול במים שחיממו אותם על פתיליה ואז לקחו מים בכלי והתקלחו, שטפו את הגוף. לא היה לנו חשמל והיו מדליקים עששיות בנפט, מכיון שלא היה חשמל גם לא היה מקרר, אז קנו קרח בבלוקים מאדם שעבר עם סוס ועגלה ומכר את גושי הקרח לקירור המזון.

 בחצר היה לנו לול עם תרנגולים ואווזים. היינו מאכילים אותם ומשחקים באזור של הלול. כל יום בשעות הפנאי היינו בחצר עם ילדים של השכנים משחקים תופסת, משחק המוטרס, שהיה משחק שבו הניחו מקלות על האדמה ברווחים ואז היה צריך לקפוץ ולעבור בינהם.

אני זוכרת את עצמי, בתור ילדה קטנה, בגיל שלש, מטיילת לבד בשכונה והולכת עד למכולת השכונתית וגם לחברות שלי. לא היהאז  חשש משום דבר, לא היו מכוניות פרטיות אז לא חששנו בדרכים.

אני בצריף בכפר יונה

כל ערב ישבנו בחוץ – כל השכנים ביחד, אוכלים, צוחקים ומדברים. בחצר היה לנו עץ תות ובקיץ באו הרבה אורחים, בני משפחה ושכנים. המבוגרים ישבו מתחת לעץ, ואנו הילדים טפסנו על העץ וקטפנו תותים.

כשהייתי בת ארבע היה מבצע קדש – מלחמת סיני, שהשתתפו בה ישראל, בריטניה (אנגליה), וצרפת נגד מצרים. כבשנו את חצי האי סיני והחזרנו אותו – אני זוכרת שאבא שלי גויסלמילואים, כשהוא היה חוזר הביתה לביקור הוא היה מגיע עם רובה גדול, הייתי קטנה אז והרובה היה נראה גדול מאוד.

בגיל חמש עברנו לגור בשכונה בנתניה לבית בן שתי קומות, בו גרו ארבעה דיירים. הבית היה בנוי מבלוקים וכבר היו בו חדר שרותים, היה חשמל בבית. בחצר היה לנו לול תרנגולות, ולשכן היה מפעל נעליים. אהבנו מאוד לבלות בחצר. בשכונה שם היה חלבן, מגיע כל בוקר עם כדי החלב ומוזג חלב לבקבוקים הריקים שכל משפחה השאירה ליד הדלת, כך עשה מידי כל בוקר, מילא את הבקבוקים והניח אותם ליד הדלתות. כל ערב, היינו מניחים את הבקבוקים הריקים ליד הדלתות לחלבן. בסוף החודש היינו משלמים לו. אותו חלבן גם היה מביא לנו גם בקבוקי סודה.

בית הספר היה קטן ולא היו בו מספיק כיתות לכל הילדים, אז היינו לומדים במשמרות. חלקנו למדנו במשך כמה חודשים בשעות הבוקר, ואחר כך כמה חודשים משעות צהריים.

בסוף השכונה היו שטחי שדות שבהם צמחו רקפות וכלניות, ובכל ימי השבת היינו מטיילים עד שם. הייתה לי ילדות מאושרת מאוד. אימא  שלי גידלה ירקות ופרחים בגינתנו. הייתה לנו גינה מאוד יפה. בתקופה ההיא לא הייתה טלויזה, היינו מקשיבים בעיקר לרדיו, היו שירים, ותוכניות שונות. בשלב יותר מאוחר, כבר רכשנו טלויזה, אך בהתחלה היא הייתה רק בצבעי שחור – לבן. הרבה שנים צפינו בשידורים שהיו רק בשחור – לבן. 

הזוית האישית

סבתא מרגלית: נפגשנו במסגרת כנית הקשר הרב דורי, בכל שבוע, אני עם נכדי וגם עם שאר הילדים בגילו. נהנתי מאוד מהעובדה שנפגשנו יחד. האמת, שציפית שיהיו יותר שיחות בין הסבים והסבתות לבין הילדים. רציתי להכיר יותר לעומק את הסבתות והסבים והנכדים שלהם.

הביקור במוזיאון אנו – בבית התפוצות, השאיר עליי רושם עז ורצון לבקר שם שוב.

יהונתן הנכד: אני ממש נהנתי מהתוכנית ומהחוייה המשותפת עם סבתא. זה היה כיף להכיר את סבתא יותר ויותר לעומק.