מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית אליאס, נולדתי בשנת 1951 במרוקו.

להוריי קראו חנה ושאול. לאחיי ואחיותיי קוראים עליזה, שמחה, אלי, שמעון, דוד, בני, שלמה, אילנה, משה ותמר.

עליתי לארץ בשנת 1955, כאשר הייתי בת ארבע. אין לי הרבה זיכרונות מאותה התקופה, אבל אני כן זוכרת את המעברה בה היינו שהגענו לארץ. מעברה בשם קאקון. המעברה היתה צמודה לכפר ערבי בשם קאקון, שהתושבים נטשו במלחמת השחרור. מעברת העולים בה שהתה משפחתה של יהודית, השתרעה סביב מבצר ממלוכי שיסודותיו מהתקופה הצלבנית, בראש תל קאקון המתנשא לגובה 52 מ'.  (ויקיפדיה).

תקופת העלייה, לא היתה קלה לנו ולהורים שלי, הן מבחינת מגורים והן מבחינה כלכלית. גרנו בבתים רעועים, העשויים מפח וכל רוח היתה עלולה להרוס אותם. לאחר שנתיים עברנו לנתניה לשכונת עין התכלת. ​שכונת עין התכלת הוקמה בשנת 1936, כשכונת פועלים ואגודה שיתופית. מקור שמה הוא צבע התכלת של הים שלחופיו היא משתרעת. בראשיתה, הבתים בשכונה נבנו בצורה מאורגנת והיו אחידים וצנועים מאוד. המגרשים בה נועדו להקמת משק עזר, למען יצירת יחידה משפחתית המקיימת עצמה באמצעי הייצור שלה, ולרבים מהתושבים היו גינת ירק ועצי פרי, עיזים ותרנגולות. ב-1948 סופח שטח השכונה לעיר נתניה.​

תחביבי היו לרקום ולעשות עבודות יד. אני זוכרת שהיו לנו המון שכנים שהיינו משחקים איתם. היינו משחקים הרבה יחד במשחקי חברה, משחקי קופסא ועבודות יצירה. היינו מטיילים המון יחד וגדלנו בחצר ביתנו המון חיות. היו לנו תוכי, יונים, תרנגולות, עזים, ברווזים ושני כלבים. המאכל האהוב עלי היה קוסקוס ודג מרוקאי שאמי הכינה. החגים והשבתות אצלנו בבית זכורים לי כדבר מאחד. זכורה לי אוירה משפחתית טובה ומאוד מצחיקה. מכיוון שכולם התבלבלו בשמותינו. החגים האהובים עליי היו פסח וסוכות מכיוון שהיינו מארחים הרבה אורחים.

לחבריי מהילדות קראו סלמאן, שושנה, שרה, מזל, תקווה, רמי, יפה, גאולה, עליזה, אסתר, אורית ואורי. היום אני בקשר עם חבריי מהילדות בעיקר בשבתות וחגים, ועם שרה חברתי אני בקשר קרוב.

הזווית האישית

ליהיא: שמחתי לפגוש את סבתא במסגרת בית הספר, ולשמוע ממנה על הילדות שלה.