מאגר סיפורי מורשת

ילדותה של סבתי חגית

סבתי, חגית ברנר לבית פרידמן, נולדה בשנת 1954 בכפר סבא בבית היולדות הישן. את ילדותה העבירה ברמתיים, אשר היום שייכת להוד השרון. היא גדלה בבית פרטי עם חצר גדולה, המון עצי פרי וגינה פורחת לתפארת. בילדותה אהבה לטפס על עצים ולאכול מהפרי שלהם. היא הלכה לגן הילדים "דבורה", שהיה די רחוק מהבית. לאחר מכן, למדה בבית הספר היסודי בכפר מלל על שם אהורנוביץ, ובתיכון על שם מוסינזון בהוד השרון.

סבתי חגית בילדותה – מטפסת על עצים

בגרות

לאחר שסבתי סיימה את כיתה יב', היא החלה להשקיע בחייה הבוגרים. היא התחילה לעבוד בתדיראן, חברה לייצור רכיבי תקשורת, באיתור מלאי, ייצור חלקים, הזמנתם ואספקתם לצבא.

משפחה

סבתי התחתנה בגיל 20. היא עבדה בתדיראן עד שבתה הבכורה, ענבל (אימא שלי), נולדה. אחרי שענבל נולדה, היא נשארה בבית. הם גרו באותה תקופה בפתח תקווה. לאחר מכן, הם עברו לדירה חדשה בכפר סבא, ובכפר סבא נולדה בתה השנייה, רעות.

עבודה – בחברה להגנת הטבע

אחרי כשנתיים שלוש, סבתי חזרה לעבוד – בחברה להגנת הטבע. החברה להגנת הטבע הנה גוף מאוד חשוב, שדואג לשמירה על הטבע, למדינה ירוקה, יפה ופורחת. לחברה להגנת הטבע הייתה חנות בכפר סבא. בחנות זו מכרו ציוד לטיולים וגם הפעילו חוגים ופעילויות לילדים אחרי הצהריים. היא עבדה בחנות בממכר ציוד לטיולים, בהרשמה לחוגים ולקייטנות הקיץ. הרבה ילדים מהסביבה עברו דרכה.

לאחר תקופה, החליטו לסגור את החנות ואת המרכז הזה, ולהשאיר רק סניף קטן לפעילות של טיולים וחוגים. לכן, סבתי עברה לעבוד בתל אביב, מעט רחוק מהבית. שם היא עבדה במחלקה שעסקה בקשר עם סניפים בכל הארץ. לאחר מכן, היא עברה למועצה לשימור אתרי מורשת, שהייתה שייכת, בזמנו, גם לחברה להגנת הטבע. היא עסקה שם בפיתוח של תוכניות לימוד, הפקת חומרים ללימוד ולכל מיני אתרים של המועצה לשימור אתרים: אתרי מבקרים למשפחות, לילדים, לבתי ספר. זה נושא שחשוב למדינתנו ולהנחלת המורשת וראשית המדינה לדורות הבאים. סבתי עבדה שם עד שנת 1996.

עבודה – עיריית כפר סבא

בשנת 1996, הציעו לסבתי עבודה בכפר סבא, קרוב לבית, באגף התרבות של עיריית כפר סבא. היא עברה לעבוד בכפר סבא, וטיפלה בחוגים לתלמידים ולמבוגרים. בחוגים אלה למדו אמנות, היסטוריה, תנ"ך, גיאוגרפיה שפות וכו'. במקום גם שוכנת גלריה יפה לעבודות אומנות – הגלרייה העירונית של עיריית כפר סבא. סבתי עבדה בעירייה 24 שנים, ולאחר מכן פרשה לגמלאות.

עמותת אלומה

לאחר שפרשה לגמלאות לפני שנתיים, התחילה להתנדב בעמותה כפר סבאית בשם "אלומה", שעוסקת בהנחלת מורשת השואה לדורות הבאים. כמנהלת האדמיניסטרטיבית של העמותה, היא עושה שם הרבה פעילות עם הרבה מאוד אנשים וכל מיני ועדות של העמותה. היא מקיימת את המפגשים לכל הוועדות שצריכות להיפגש ועוזרת גם בהפצה שלהם, תיאום בין העירייה והעמותה כדי שיתנו גם הקצבות וגם מקום ראוי לנהל את העמותה.

העמותה עובדת עם הרבה תלמידים ובתי ספר. לדוגמא, תיאטרון עדות בו נפגשים תלמידים מחטיבות הביניים והתיכונים עם שורדי שואה. ביחד עם השורדים, הם יוצרים פעילות שנקראת "משפט ציבורי" בה הם מתעדים את חייהם של ניצולי השואה ומביימים משפט ציבורי. קיים פרויקט נוסף, שנקרא "זיכרון בסלון" ומתקיים סביב יום השואה. במסגרת פרוייקט זה נפגשים בבתים מארחים שורדים שבאים לספר את סיפורם, מבוגרים ובני נוער שרוצים לדעת ולשמוע.

בנוסף לכך, אחת לשלושה חודשים, העמותה מוציאה עיתון שנקרא "אלומון". בעיתון זה מתפרסמים סיפורים של שורדים או של הדור השני, שבו הם מספרים ומתארים ארועים שהיו בתקופת השואה או כל מידע שאנשים מביאים וחווים לאחר שטיילו באזורים שהייתה בהם שואה.

סבתי מייחסת חשיבות רבה לפעילות זו כחלק מהנחלת נושא השואה לדורות הבאים. כמובן שהיא גם נתרמת מפעילות זו ונהנית מהמפגשים עם השורדים והפעילים בעמותה.

הזוית האישית

עפרי: לסיכום אני שמחה מאוד לדעת ומעריכה את זה שסבתי ראתה ועדיין רואה חשיבות בפעילות חינוכית. סבתי עסקה ועדיין עוסקת רבות בפיעלויות שתורמות רבות לחברה ולאדם הן בפאן הלימודי והן בפאן של אהבת הארץ והטבע.

נהנתי לראיין את סבתי, ללמוד על סיפור חייה ועל כל הדברים שעשתה אני שמחה במה שסבתי בחרה לעסוק בחייה.