מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במרוקו 1949, בעיירה ליד מרקש. יחד עם כל משפחתי עלינו לארץ בשנת 1956, את המסע ארצה עשינו באנייה "זר ירושלים".

עם הגעתנו ארצה הייתי בת 7, הועברנו למושב מחסיה, למרגלות העיר בית שמש. גדלתי עם שמונה אחים ואחיות, אני בין הבוגרים, אני הבת השנייה מתוך 9 אחים.

באותה השנה שבה עלינו בנובמבר פרצה מלחמת סיני – מבצע קדש, אני זוכרת שחפרנו בור גדול בתור מקלט, וברגע שהייתה אזעקה היינו נכנסים לשם, וכל זה קרה שהייתי בת 7 ואחותי הקטנה עדיין לא נולדה.

ההשתלבות בארץ הייתה מהירה וחיובית עבורי, ויש לי זכרונות מהילדות של ילדה חברותית שהשתלבה מהר בגן הילדים. החיים במושב היו חיים פתוחים ומשוחררים עבור ילדה. במושב היה מרחבים ומשקים חקלאים רבים, גידול תרנגולות, חקלאות וכבשים.

למדתי בבית ספר "אבן העזר" שהיה בית ספר יסודי ותיכון, למדתי במגמת כלכלת בית ותפירה. הייתי תלמידה טובה וחרוצה, בלטתי מאוד בחברה, השתתפתי בהצגות שונות בבית הספר, אחת מהן זכורה לי היטב, ששיחקתי דמות של שמשון הגיבור. אהבתי להתבדח, לצחוק והייתי מלאת שמחת חיים ומרובת חברים.

עם בגרותי בגילאים 14-15 סייעתי לאבי בחקלאות, כמו כן הייתי רועה את הצאן, למדתי לבשל בגיל מאוד צעיר, אהבתי את המטבח, המטעמים והארוחות של אמי. כשהתבגרתי בגיל 17, עזבתי את המושב ועברתי לגור במרכז, בבית דגון עם אחי הגדול ובני משפחתו. עבדתי במינימרקט שהיה ברשותו.

התפרנסתי למחייתי וסייעתי להורי ברכישת פריטים שונים לאחיי כגון: בגדים נעליים וכו.

בגרתי במרכז הארץ ועזבתי את המינימרקט של אחי ועבדתי בתל אביב בתפירה. שם הכרתי את בעלי, עזרא ובגיל 19 התחתנו.

הזוית האישית

סבתא דינה: חיכיתי לכל פגישה בכליון עיניים, יום לפני כן התכוננתי ותכננתי מה להביא לך, נהניתי מאוד מכל פגישה וחבל שזה מתקרב לסיום.

אביב: אני נהניתי מאוד עם סבתא, כל שבוע מתוך השבועיים זה הפך לי את השבוע לטוב וכיף, הלוואי שיכולתי לתת לעוד אנשים חוויה כמו זאת שהייתה לי עם סבתא.