מאגר סיפורי מורשת

סבתא דבורה מספרת לנכדתה יעלה.

שמי דבורה חיון, ולפני נישואיי – ממן. נולדתי ב-22 באפריל 1956 בעיר מידלט שבמרוקו. גם הוריי, אסתר שתחי' ויעקב ז"ל, נולדו במרוקו.

ילדותי

את ילדותי ביליתי במידלט שבמרוקו, שם למדתי בגן תלמוד תורה לבנות. לרב שלנו קראו  רבי יחיא, והוא לימד אותנו עד שעות אחר הצהריים. ילדותי הייתה יפה ומעניינת, מוקפת בבני משפחה מורחבת ובילדים רבים בגילי איתם שיחקתי במשחקים שונים. אהבנו לשחק בחבל, חמש אבנים, קלאס ופורפרה.

יש לי זיכרונות נעימים מהחגים, במיוחד מחג הפסח. נשות הקהילה היהודית במרוקו היו מכינות את  המצות ביד, בנוכחות משגיח, שהיה  מוודא שכל תהליך אפיית המצות נעשה בכל הדקדוקים ההלכתיים ובהידור. אהבתי לעמוד לצד אמי בתהליך הזה, להתבונן בה בהתרגשות ובהערצה. בליל שביעי של פסח חגגנו את המימונה, טקס מרוקאי שנועד לחזק את האמונה באמצעות שמחה וצהלה.

כשהייתי בת שנתיים וחצי, אבא שלי נפטר בתאונת דרכים בעת הובלת סחורות. הייתה לו נגריה. הזיכרון היחיד שיש לי ממנו הוא שישבתי לידו כשהייתי צעירה מאוד.

עלייתי לישראל

לפני שעלינו ארצה, דודי, אחיה של אמי, שהיה פעיל ציוני, עזר לאנשים לעלות ארצה. הוא אירגן גם את העלייה של כל המשפחה המורחבת שלנו לישראל. את רצוננו לעלות שמרנו בסוד מידידינו, שכן המרוקאים רצו, שהיהודים יישארו בארצם, כי הם אהבו אותם והיו זקוקים להם.

כשהגיעה העת, לקחנו מונית ממידלט לקזבלנקה, ואז שטנו בספינה לצרפת. כשנשאלנו על היעד שלנו, זקני המשפחה אמרו שאנחנו נוסעים לקנדה, לחופשה. כדי להבטיח שכוונותינו האמיתיות לא יתגלו, שילמנו שוחד לשוטרים במחסומים. מצרפת טסנו לארץ ישראל. במהלך הטיסה חיכתה אמי בקוצר רוח שנגיע ארצה.

בשנת 1962 הגענו לארץ, בחרנו לגור בעיר דימונה שזה עתה הוקמה. הבניין שלנו היה מוקף חול, בלי שכנים או חברים בסביבה. החיים בישראל היו שונים בתכלית ממרוקו, אבל למרות האתגרים, שמחנו לגור בארץ הקודש.

 תמונה משפחתית

בית הספר היסודי

כשהגעתי לארץ ישראל, התחלתי מיד את כיתה א'. הייתי אחת התלמידות המצטיינות בכיתה שלי, בזכות התלמוד תורה במרוקו. למדנו גם זמרה בבית הספר, מה שהחדיר בי אהבה לשירי ארץ ישראל. הצטרפתי לתנועת "בני עקיבא", ואהבתי להשתתף בפעילויות ובמשחקים.

בגרות

בתיכון, למדתי בכיתה ט' בכפר אליהו שנה אחת. בגלל הקושי לגור מחוץ לבית, עברתי לתיכון דתי בכפר יונה, שם למדתי מכיתה י' עד יב'. באותה תקופה, אהבתי לנגן בחלילית.

שירות לאומי

שירתי בשירות לאומי בעבודה סוציאלית, חינכתי ילדים עם קשיים לימודיים בשעות אחר הצהריים. ההצלחה שלהם הביאה לי סיפוק עצום.

מקצוע

לאחר סיום השירות הלאומי, למדתי במכון להכשרת עובדים סוציאליים בבאר שבע, במקביל לעבודתי כעובדת סוציאלית חינוכית בבית ספר בדימונה. בשנת 1978 התחתנתי ועברתי לאבן יהודה, מה שהוביל להעסקתי במוסד לביטוח לאומי בנתניה. שם ניהלתי מחלקה גדולה.

במקום עבודתי

תחביבים

התחביבים שלי כוללים ספורט, ריקודי עם, שחייה, פילאטיס, טיולים בטבע והאזנה למוזיקה. אני נהנית במיוחד מפעילויות הקשורות לספורט המיטיבות עם נשמתי.

חפצים מיוחדים

קיבלתי צמידי זהב שעברו מדור לדור מאימא שלי. סבתא שלי נתנה לי מכתש ועלי, וגם קומקום תה ששימש את כל בני הבית בכל יום אחר הצהריים.

 הצמידים שלנו

פרישה לגמלאות

יצאתי לגמלאות בשנת 2019 לאחר 38 שנות עבודה במוסד לביטוח לאומי, שבהן נהניתי מאוד.

עם חברותיי

חוויותיי כיום

מאז שיצאתי לגמלאות, יש לי יותר זמן ליהנות מהתחביבים שלי. להכיר חברות חדשות, איתן אני מטיילת ומבלה. אני יכולה גם לבלות יותר זמן עם הנכדים, הילדים והמשפחה שלי.

מסר לדור הצעיר

חברים זה דבר חשוב, אבל משפחה היא בעלת חשיבות עליונה!

הזוית האישית

סבתא דבורה: לסיכום בסיום פרויקט הקשר הרב דורי נכדתי ואני חולקות את חוויותינו. אני שמחה שחלקתי את העבר והילדות שלי עם נכדתי וקוראי.

יעלה: שמחתי לשמוע את הסיפורים של סבתא ולדמיין את חייה מילדות ועד בגרות.