מאגר סיפורי מורשת

בית ילדותי

שמי אילנה אסולין, נולדתי באשקלון בשנת 1957, וגדלתי בשכונת גבעת ציון. למדתי ביסודי ברמז אשקלון ובתיכון רוגוזין באשקלון.

בעברי, שיחקנו בחבל קפיצה, חמש אבנים, גומי, מחבואים. היו הרבה חברים בשכונה היינו חבורה גדולה ובערך באותם הגילאים והיינו משחקים ביחד במשחקים. בבית הספר בחורף היינו עושים עיגול גדול ומחלקים אותו עם סכין ומנסים לקלוע גולות לתוך החור.

לא אהבתי את התחבורה הציבורית בשכונה מהסיבה שהאוטובוסים היו מגיעים אחת לשעה והיה קשה להגיע למקומות. אהבתי שביתי היה מרווח. הייתה לי גינה שאפשר לשבת בחוץ, והיו עצי פרי. היה הרבה מקום בגינה וכך בני משפחתי שתלו בגינה הרבה צמחים.

מקום עבודה

רוב הזמן עבדתי במשרד. עם הזמן קיבלתי משרד בקרן הפנסיה הגדולה בארץ הנקראת מבטחים, עבדתי בכל התחומים: מחלה, קבלת קהל, פנסיה.

עבדתי בערך 25 שנות עבודה, כולל מעברים מעיר לעיר. בשלב מסויים הציעו לי פיצויים מוגדלים והעדפתי לפרוש. עשיתי הסבה לחינוך, בגיל 60, והלכתי לעבוד בגני ילדים של העירייה. לא ידעתי עד כמה יהיה לי כיף בגנים עד שהתנסיתי וראיתי כי טוב לי.

בגיל צעיר מאוד הכרתי את בן זוגי שהפך מהר לבעלי ותוך 3 שנים ילדתי כבר 3 ילדים בן ושתי בנות.

מכיוון שלא היו לי חוויות של צבא, התגייסתי לשירות מתנדבים במשטרה. הסתקרנתי מאוד מהקורס שעברנו ולכן המשכתי להיות שם כ-20  שנה. היה לי כיף וזה נתן לי סיפוק. תרמתי המון במסגרת ההתנדבות שלי ועזבתי את ההתנדבות רק אחרי שנולדו לי נכדים והעדפתי את השעות שלי להעניק לנכדיי.

הזוית האישית

יהב: במסגרת עבודת השורשים עבדתי עם סבתא אילנה. לי ולסבתי יש קשר מאוד טוב והוא התחזק במהלך העבודה. מאוד נהנתי לעשות את העבודה ולשמוע ממנה את העבר שלה לפני שאני ואפילו אמי נולדנו.