מאגר סיפורי מורשת

שמי אורנה, נולדתי בשנת 1952 כבת יחידה להורי. גרנו בתל אביב מאז ועד היום. תל אביב של אז הייתה שונה לגמרי. הרחבה בכיכר רבין הייתה פרדס, גן העיר היה גן חיות, ואת קולות החיות והריח הרחנו ושמענו עד בייתנו באבן גבירול. אלי בעלי גר גם כן הוא באבן גבירול וכך הכרנו כשאני בת 14 והוא בן 16. החברות שלנו התחילה כשבוע לאחר מלחמת ששת הימים ב-27.6.1967 כאשר נסענו ברכת לירושלים לראות את הכותל המערבי ששוחרר מידי הירדנים (השנה נחגוג 50 שנות חברות) ומאז אנחנו ביחד.

ב- 25.2.1971 התחתנו ונולדו לנו 3 ילדים: אייל, מיכל וטל. מהם יש לנו 9 נכדים וזה למעשה האושר הגדול ביותר שזכינו להיות משפחה גדולה ומאוחדת עם השנים. לפני שנה אמי ברכה רובינוביץ' שגרה איתי ועם בעלי אלי נפטרה כשהיא בת 90. לאחר מותה מצאתי בין המכתבים והמסמכים תמונות שלה עם הוריה ושני אחים כשאחד הכרתי ועל השני לא ידענו כלום. גילינו תעודות שלו בהן מופיע שמו מקס ויינשטוק. מצאנו שלמד בגימנסיה הרצליה ונפטר כשהיה בן 23 וזו היתה תעלומה גדולה עבורנו היות ולא נשאר אף קרוב משפחה שיוכל לספר לנו עליו .

לא ברור לנו עד היום מדוע לא סיפרו או דיברו עליו מעולם והחלטנו ללכת ולמצוא את קיברו. כשפנינו למשרדי חברה קדישא ומסרנו את שמו הם לא מצאו כלום, חזרנו הביתה וחיפשנו במסמכים נוספים וגילו כי שמו שונה ממקס למשה וחזרנו שוב לחברת קדישא .לשמחתנו הרבה נמצא שהוא קבור בבית הקברות בנחלת יצחק . קיבלנו מספר גוש שורה ומספר קבר ונסענו מיד לאתר אותו .חששנו מאוד שלא ימצא שריד לקיברו היות וחלפו 80 שנה .באמת לאחר והתחלנו לספור שורות ומצבות הגענו לשברים שלא ניתנים לזיהוי ואז בדקנו שוב והתברר שטעינו בשורה ולשמחתנו הרבה מצאנו מצבה יפה וברורה וההתרגשות היתה עצומה . הדלקנו נר והבטחנו שמידי שנה נעלה לקיברו של הדוד שלא ידענו על קיומו מעולם.

הזוית האישית