מאגר סיפורי מורשת

שמי אגם אברהם, השנה אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, נילי פרנקל ואת סיפורה תיעדתי.

סבתי, נילי נולדה ברומניה בשנת 1946, לבית משפחת שרמייסטר. להוריה של סבתא נילי, קראו קלרה ויהושע, הם סבתא רבתא וסבא רבא שלי.

סבתא רבתא שלי, קלרה, עלתה לארץ ישראל בגיל 17 ללא ההורים שלה. אז בתקופה ההיא נתנו להיכנס לארץ רק לזוגות נשואים. סבתא קלרה "התחתנה" עם בן דודה וכך נכנסה לארץ.

סבא רבא שלי, יהושע, נולד ברוסיה הלבנה (כיום אוקרינה). הוא עלה לארץ עם כל המשפחה שלו כשהיה בן שמונה. זה היה אחרי פרעות ברוסיה. הם התיישבו בתל – אביב בשכונת מונטיפיורי.

סבתא קלרה וסבא יהושע, נישאו וכשנולדה בתם, הם קראו לה נילי. הם בחרו בשם זה, כי השם נילי הוא ראשי תיבות של הפסוק בתנ"ך בספר שמואל ."נצח ישראל לא ישקר" – (מתוך ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוק כ"ט). סיבה נוספת, שבארץ  פעל ארגון מחתרת יהודית בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שנלחמה בתורכים ועזרה לאנגלים – למחתרת הזאת קראו ניל"י.

סבתא נילי גדלה עד גיל שנתיים בשכונת מונטיפיורי, ואחר כך עברו לגור בתל אביב בדירה של שלושה חדרים עם כל השירותים.

סבתא למדה בבית ספר "תל נורדאו" מכיתה א' – ג'. היא למדה במשמרת שניה משעה 12:00 עד שעה 16:00, למדו אז בשתי משמרות,  כי לא היו מספיק כיתות לימוד.

הם נהגו לשחק בעיקר בחוץ, הם שיחקנו תופסת, קלאס, פינות, משחקי קופסה ומשחקי כדור.  הם הלכו או שהיו נוסעים לחוף הסלע בבת-ים להתרחץ בים. בקיצור חיים רגילים של ילדים בתקופה ההיא.

היה הווי שכונתי, בחג הסוכות כל ילדי הרחוב בנו בסוכה אחת גדולה. הם היו עומדים במרפסת המטבח ומדברים עם החברים שגרו בבית השכן סבתא מספרת: "היינו זורקים פתקים ממרפסת למרפסת והיינו מכינים טלפון מקופסאות שימורים עם חוט".

כשסבתא הייתה בת 11 היה מבצע קדש וכל הילדים מלאו שקי חול כדי להכין קירות מגן.

כל יום שישי אחר הצהריים, היו ילדי הכיתה נאספים באחת הגינות לאספת כיתה. היו רוקדים שרים ומשחקים יחד. לא היו טלפונים והחברים היו מבקרים איש את רעהו בלי להודיע מראש. לטיולי כיתה הם נסעו ב"טיולית", שזו הייתה משאית מיוחדת לטיולים עם ספסלי עץ ארוכים. כל הדרך הם היו שרים בלי הפסקה.

בבית ספר לא היו חטיבות ביניים וכל הילדים למדו יחד מכיתה א' עד ח'. בכיתה ח' נבחנו כל הילדים בבחינות שנקראו "סקר", כדי להתקבל לתיכון עירוני, שעלה יותר זול מבית ספר תיכון פרטי. רק התלמידים, שעברו את בחינת ה"סקר" בהצלחה, יכלו להרשם לתיכון שרצו. סבתא למדה בבית ספר עירוני א' בתל אביב. הרבה פעמים התלמידים הלכו לבית הספר ברגל, מרחק של כחצי שעה הליכה, כי האוטובוסים היו תמיד מלאים ולא עצרו בתחנה. הלימודים בתיכון היו כמו היום.

אחרי  סיום לימודיה בתיכון, סבתא התגייסה לצבא ושירתה בחיל המודיעין. אחרי הצבא היא המשיכה ללמוד באוניברסיטה. את סבא זאב, היא פגשה, כשהייתי מורה לעברית באולפן של סטודנטים, עולים חדשים, זה היה אחרי מלחמת ששת הימים.

 סבתא נילי בתקופת השירות הצבאי

סבא זאב, היה עולה חדש מפולין, שהגיע ארצה לבד ללא הורים וללא האחים שלו שנשארו בפולין והמשפחה של סבתא קלטה אותו אליה. המשפחה של סבא זאב עלתה ארצה זמן קצר לפני מלחמת יום כיפור.

אנקדוטה מתקופת הילדות של סבתא

עד גיל שנתיים, גרו סבתא נילי והוריה בשכונת מונטיפיורי, שהייתה קרובה מאוד לקריה בה היו משרדי הצבא האנגלי.

יום אחד כשסבתא הייתה בת שנה, היא שחקה ב"לול" בחצר. לפתע נכנסו חיילי הצבא האנגלי לשכונה והכריזו על עוצר. כל התושבים היו צריכים להיכנס מיד הבייתה. אימא של סבתא לא הספיקה להציא אותה מה"לול", לפני שחיילי הצבא נכנסו לחצר הבית.

החיילים עמדו מסביב ל"לול" שיחקו עם סבתא התינוקת והמשיכו בדרכם, אבן נגולה מלבה של אמה, שעמדה בתוך הבית, והציצה החוצה בחשש פן יאונה רע לתינוקת.

הזוית האישית

אגם: תמיד רציתי לשמוע על הילדות של סבתא, אבל לא יצא. שמחה שהיה לי את ההזדמנות.