מאגר סיפורי מורשת

סבתא מרים זריהן נולדה בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944. היא נולדה בכפר קטן ושמו פיירפור. הוריה סבא רבא שמואל וסבתא רבתא פרימה גרו במרסיי ומכיוון שהיו יהודים נלקחה מהם האזרחות הצרפתית והם הפכו לפליטים, וממרסיי הם עברו לפיירפור.

בתמונה רואים את המשפחה של אימא של מרים

אביה של סבתא מרים התגייס לפרטיזנים ואמה הייתה בהריון ונשארה בכפר תחת זהות בדויה. שם משפחתם הוחלף מכהן לכומן, וכשהגיעה שעתה ללדת, מחוסר ברירה היא הלכה למנזר הקרוב לבקש עזרה ושם נולדה סבתא מרים. כעבור עשרה ימים הגיע סבא רבא שמואל מן הפרטיזנים למנזר, כי נולדה לו בת. הנזירה הראשית ניגשה אליו וביקשה לקיים טקס הטבלה. הוא אמר לה שזה בלתי אפשרי כי התינוקת יהודייה, מילותיו המדוייקות היו: "נולדה בדתו של ישו בעת לידתו" והנזירה הסכימה שהם יישארו בסתר במנזר עד תום המלחמה.  אותה נזירה מאוחר מכן הוכרזה כחסידת אומות עולם בטקס חגיגי בשגרירות צרפת בפריז בנוכחות כל המשפחה בשנת 1990.

הכתבה על הנזירה שהצילה את התינוקת היהודייה בצרפת והחביאה אותה במנזר

בתום המלחמה סבתא מרים ומשפחתה חזרו למרסיי וגרו בה עד שמרים הייתה בת חמש. כשחזרו לעיר מרסיי הגיעו המון פליטים מגרמניה. הוריה של סבתא מרים קיבלו למשמורת ילד פליט גרמני כבן חמש, הם תיקשרו איתו בשפת האידיש משום שהייתה דומה לשפה הגרמנית. לילד קראו הנריק.

 בתמונה עם הילד הנריק

סבתא מרים גדלה בבית יהודי וציוני מאוד. כשהייתה קטנה אביה היה נוהג לספר לה ולאחיה בכל יום שבת סיפורים דמיוניים על ארצות דמיוניות, התנ"ך וסיפורי גבורה מן הפרטיזנים. אביה של סבתא מרים קרא לה המועדפת בגלל שלאחותה הגדולה, יהודית קראו הגדולה, ואחיה הקטן דוד קראו הקטן לכן מרים, ילדת סנדוויץ נותרה ללא כינוי ולכן אביה קרא לה המועדפת. בבית של סבתא מרים דיברו עברית, צרפתית ויידיש.

העלייה לישראל

סבתא מרים ובני משפחתה עלו לארץ ממרסיי בשנת 1950 באונייה נגבה. ההפלגה ארכה שישה ימים, רוב האנשים חלו במחלת ים, מכיוון ששטו בחורף והאונייה היטלטלה. הם הגיעו לנמל חיפה, שם למרבית הפלא ירד שלג. כעבור כמה שבועות העבירו אותם למחנה מעבר ליד נתניה שם גרו באוהל במשך שלוש שנים.

בקיץ היה נורא חם באוהל ובחורף מהגשמים והרוחות האוהל היה עף, אז היו מפנים את ילדי המעברה למחנות צבאיים, לפעמים גם לבתי  משפחות בכפר שמריהו. את הנערים והנערות העבירו לקיבוצים.

כעבור כמה שנים סבא רבא שמואל וסבתא רבתא פרימה קנו בית, צריף מעץ. סבא רבא שמואל, המשיך לגור בבית זה עד שנפטר בשיבה טובה. אמה של סבתא מרים נפטרה כשסבתא מרים הייתה בת 32.

סבתא מרים עבדה באזור התעשייה בנתניה בתור מרכיבה ומלחימת רכיבים אלקטרוניים, בעלה סבא אליעזר עבד ליד המפעל בו עבדה כמכונאי וכך הם הכירו. כעבור שנה וחצי של חברות הם החליטו להתחתן. אליעזר הציע תאריך לחתונה ומרים הסכימה.

סבתא מרים וסבא אליעזר התחתנו בבית האזרח שבנתניה. בזמנו היה נהוג שהמשפחה שמארגנת את האולם לקראת החתונה ובתום האירוע המשפחה צריכה לנקות אותו, כך בילו להם מרים ואליעזר את ערב חתונתם, כשבסיומו של הערב נשארו לנקות את האולם.

במהלך השנים נולדו ילדיהם, אבא שלי, אופיר הבן הבכור, אורית הבת האמצעית וזוהר הבן הקטן. לאחר לידת שלושת הילדים, הם עברו לגור במרכז נתניה, הילדים למדו בגרו והתחתנו ומהם יש תשעה נכדים ושלושה נינים.

הזוית האישית

סבתא מרים: מאוד נהנתי בתהליך למדתי שנכדתי אדוה מתעניינת בעבר שלי.

אדוה: התהליך היה משהו מיוחד בשבילי לא ידעתי כמה הילדות פעם הייתה קשה ומה היה צריך לעשות בשביל להשיג דברים.