מאגר סיפורי מורשת

שמי מזל עמר, נולדתי בעיר קזבלנקה שבמרוקו בשנת 1950 להוריי סלומון (שלמה) ותמו (תמר) סויסה. הוריי קראו לי בשם מזל, כי אמי אהבה את השם שהמשמעות שלו היא ברכה, הצלחה ומזל טוב. עליתי לארץ כשהייתי בת חמש בשנת 1955.

השפה המדוברת בבית הייתה מרוקאית. במרוקו גרנו בשכונה מעורבת שיש בה יהודים וגם גויים.

זיכרונות הילדות שלי הם בעיקר מאז העלייה לארץ. אני זוכרת, שההפלגה באונייה הייתה לא נעימה, ובמשך כל הנסיעה פחדתי מאוד, אבל כשהגענו לארץ, קיבלו אותם בשמחה ובדברים טובים ומתוקים וזה אחד הזיכרונות המתוקים מילדותי.

בית הוריי

הגענו לאופקים, גרנו בבית קטן עשוי מפח עם שני חדרים. בישלנו על אבנים שיצא מהם אש. כיבסנו את הבגדים ביד בתוך גיגית עם  מים. בית כנסת היה בחדר קטן, שבו התאספו כל אנשי השכונה. המפגש בבית הכנסת היה בעיקר בשבתות ובחגים.

גדלתי בבית חם ואוהב, הוריי היו אנשים צנועים, שומרי תורה ומצוות, שהקפידו על כשרות המאכלים ורודפי חסד. אמי הייתה  מקפידה בכל ראש חודש להכין קוסקוס עם ירקות ועופות והייתה מחלקת גם לכל השכנים. הוריי עבדו קשה כדי לפרנס את המשפחה, אבי ואמי עבדו בחקלאות מהשכם בבוקר עד לשקיעת החמה, בקור ובשמש הקופחת, כדי  לספק לכל ילדיהם: יאמנה, חנה ושולה. שם האחים שלי: שלום, יעיש, יוסי ובבר את כל הצרכים שלהם. את הקניות ערכנו בעיקר בשוק.

ילדותי

הייתי ילדה חרוצה אהבתי לעזור לאמי בעבודות הבית. אהבתי במיוחד לבשל, לבשל מכל הלב – במיוחד את מאכלי השבת. בשעות הפנאי הייתי אוהבת לשחק עם חברותיי בכדור. שיחקנו בשכונה, לא רחוק מהבית. הממתקים שלנו היו, פירות מתוקים עם אגוזים ושקדים.

בית הספר

למדתי בבית ספר באופקים. אהבתי במיוחד את שיעורי מלאכה ופרשת השבוע. היו לנו הרבה שיעורי בית ומבחנים. מידי פעם יצאנו לסיורים בתוך העיר. המורה שזכורה לי במיוחד, היא המורה לחשבון שחילקה לנו את התעודות בסוף שנת הלימודים.

חגים ומנהגים

בליל חג הפסח אבא היה לוקח את קערת הפסח והמצה, ומעביר מעל כל ראשי המסובים ואומר "בִּבְהִילוּ יָצָאנוּ מִמִּצְרַיִם – הָא לַחְמָא עַנְיָא בְּנֵי חוֹרִין".

החגים האהובים עלי הם: פסח וראש השנה. לפני יום הכיפורים המנהג היה לעשות "כפרות" על תרנגול ותרנגולת. בפורים, כשהייתי קטנה התחפשתי למרוקאית עם כל התכשיטים. בפורים עשינו סעודה עם אוכל שתיה עוגות וממתקים. היינו מכינים סלסלות עם עוגות ודבש ומחלקות לכל השכנים והמשפחה.

בימי ההולדת של כל אחד מבני הבית, הוריי היו מכינים לכל הילדים שקיות עם מלא ממתקים ושרים לנו שירים.

הקמת המשפחה

התחתנו בשנת 1973 הייתי בת 21. החתונה התקיימה באולם "שושנים" באופקים. כשהילדים שלנו נולדו, אני הייתי בת 22 ובעלי היה בן 29 . יש לי ב"ה שישה בנים וארבע בנות ועשרים וחמישה נכדים. הילדים והנכדים באים אלינו  בדרך כלל פעם בשבוע. אימא של הודיה הייתה רזה ומהירה. חרוצה בלימודים ואוהבת לעזור.

כיום, בכל בוקר, אני קמה ומתפללת, מסדרת את הבית, מכינה ארוחת צהריים חמה, ומדברת עם אחותי שולה ועם הבנות שלי. אני אוהבת להכין עוגיות מרוקאיות עם דבש, קוסקוס ומטבוחה לכבוד השבת אני מכינה מאכלים מיוחדים כדי לפאר את שולחן השבת: עשרה סוגי סלטים, בשר, קציצות, אורז ועוף בתנור. בשולחן שבת אצלנו יש תמיד אורחים ושרים זמירות שבת ופיוטים.

הזוית האישית

הנכדה הודיה: תודה לבורא עולם שברא אותי, תודה להוריי על כל ההשקעה שהם משקיעים בי, תודה לאחי על האהבה שנותן לי, תודה לסבתא שמתעניינת בי ודואגת לי. היה לי כיף גדול לשמוע ולשוחח איתך.