מאגר סיפורי מורשת

סבתא ליאורה מספרת

שמי ליאורה אפל, סבתא של עתי. נשואה לסבא של עתי – פיני אפל. אימא של תמר בני ויעל.  נולדתי בשנת 1946 בישראל בעיר פתח תקווה. שם נעורים גלעדי. אני ילידת הארץ. גרתי במרכז תל אביב ואת ילדותי ביליתי ברחוב ריינס שהיה אחד הרחובות המרכזיים בתל אביב.

הורי עלו ממינסק שברוסיה במסגרת העלייה הרביעית. אמי הגיעה לגור בראשון לציון שהייתה מושבה מאד קטנה. שם עסקו היא ואחיה  בשתילת פרדסים. את אבי היא הכירה בארץ, כשעבד בניהול הדפוס הראשון בארץ. אבי היה חבר של ביאליק המשורר הידוע.  לאחר מספר שנים בעבודה בבית הדפוס עבר לעבוד בבנק הפועלים – לימים היה מנהל כל סניפי תל אביב של הבנק. אבי, אף הוא עלה לארץ מרוסיה והשתכן בתחילה בנס ציונה. הורי נישאו בארץ.

הייתי ילדה שקטה ודי ביישנית. בגילאי 5-6 שיחקנו בשכונה משחקים כמו קלאס, מחבואים, הבנים על הבנות ועוד… בילינו הרבה ברחוב במשחקים חברתיים. בהיותי בת שנתיים פרצה מלחמת השחרור ואני הייתי חולה בדלקת ריאות שהקשתה מאד על המצב.

בבית ספר יסודי למדנו במשמרות, אני למדתי במשמרת של שעות אחר הצהריים,  שהחלה בשעה 13:00 והסתיימה בשעה 17:00. בימי שישי היינו מתכנסים בשדרות קק"ל (כיום שד' בן גוריון) והיינו מבלים כל הכיתה עד שעות מאוחרות. בכיתות הגבוהות הרבינו לצאת לטיולים במסגרת תנועת הצופים. בכיתה י' עברתי ללמוד באליאנס שבו הדגש היה על השפה הצרפתית. בכיתה י'א נסעתי במסגרת משלחת מהתיכון לצרפת, הפלגנו באונייה והייתה חוויה מדהימה, החלו אהבות וחברויות חדשות.

בגיל 23 התחתנתי עם פיני אפל ויחד הקמנו משפחה לתפארת. אנחנו חוגגים הרבה יחד כל המשפחה הגרעינית שמונה היום 16 איש  בצורות שונות – פיקניקים, טיולים בארץ ובחו"ל, ארוחות משותפות ועוד.

עבדתי חלק גדול משנותי במכון למחקר כלכלי וחברתי, לאחר שסיימתי לימודי כלכלה וסוציולוגיה באוניברסיטת ירושלים. כיום אני סבתא לשמונה נכדים מקסימים וחכמים וההובי שלי בפנסיה הוא משחק הברידג' בו אני מבלה כשלושה בקרים בשבוע.

המסר שלי לנכדי הוא להמשיך ללמוד, להתפתח ולהתעניין…. להקים משפחה ולא לשכוח שמשפחה היא ערך עליון  ויש לשמור עליה מכל משמר.

סבא פיני מספר

שמי פיני אפל, סבא של עתי, אבא של תמר, בני ויעל. נשוי לליאורה (סבתא של עתי).

עליתי לארץ מרומניה בהיותי בן שמונה שנים. בהיותי בן שנה – בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. זכור לי, מסיפורי הורי שחיינו ברומניה בהרגשת פחד וחשש. הורי היו דתיים ואת לימודי התיכוניים למדתי בישיבה. עשיתי בחינות בגרות אקסטרניות. עם תום לימודיי התגייסתי לצבא ושירתי בתחילה בגולני. השתתפתי במלחמה בקרב שהיה קשה מאד ולווה בהפגזות ע"י תותחים כשאחד מחברי נהרג מהם. לאחר מכן זומנתי לקורס קצינים ומוניתי בסיום הקורס לקצין קשר.

לאחר שיחרורי למדתי ראיית חשבון באוניברסיטה ושם הכרתי את אשתי ליאורה, סבתא של עתיצוק. אנחנו נוהגים להיפגש כל יום שישי אצל אחד מבני המשפחה כדי לשמור על אחדות וקירבה.

זיכרון של סבי מתקופת השואה

סבי נולד בזמן מלחמת העולם השנייה, היו לו חמישה אחים. כדי לשרוד, האחים נשלחו למקומות שונים. חלקם עלו עם עליית הנוער לארץ וחלקם פוזרו ברומניה. אח אחד של סבא (שמו אשר), היה מחוץ לבית מספר שנים. בשנים אלו הוא גדל והתבגר מאד.

יום אחד הוא חזר והופיע בבית ברומניה. אימא של סבי לא זיהתה אותו וביקשה ממנו להוריד את החולצה כדי לבדוק אם יש לו סימן לידה  שהיה ידוע לה. לאחר שזיהתה את הסימן, השמחה הייתה גדולה, חיבוקים נשיקות והבלתי יאומן התממש.

הזוית האישית

סבתא ליאורה: נהנתי מזמן איכות עם נכדי עתי. שמחתי שעתי התעניין בסיפור חיי וגילתי לו הרבה דברים שהוא לא ידע על עברי.

עתי: למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא נהנתי שיש לנו עוד זמן איכות ביחד והיה לי כיף בתוכנית הזאת.