מאגר סיפורי מורשת

קיבוץ נאות מרדכי

שמי חגית קולמן, נולדתי בקיבוץ נאות מרדכי, להורי צבי וסלבה לוי, שהגיעו לארץ ממחנה המעצר בקפריסין, אליו נשלחו כשהגיעו לחופי הארץ על האונייה " אולואה", "חיים ארלוזורוב", שהגיעה לחופי הארץ אחרי מסע ממושך משוודיה. האונייה סורבה להיכנס לארץ על ידי הבריטים וגורשה לקפריסין בתחילת שנת 1947. בקפריסין נולד אחי הבכור מיכאל, בפברואר 1948 ואז הוקדם שחרורם, והם הגיעו למדינת ישראל, שכבר הייתה במלחמת העצמאות.

המשפחה החדשה הגיעה ישר לקיבוץ נאות מרדכי בעמק החולה שבצפון הארץ. הקיבוץ עלה על הקרקע בשנת 1946 לאחר ליל דמים שבו נהרגו שני "מתיישבים" כי בעמק ישבו קודם הערבים.

אני נולדתי בנובמבר 1949 בבית החולים "פוריה"  בטבריה.

בקיבוץ גדלתי בחינוך המשותף והלינה המשותפת, עם שני אחים נוספים, עופר ואורת. מהמשפחות של אבי צבי ואמי סלבה לא שרד את השואה כמעט אף אחד.

אבא צבי, כשהיה בן 15, בשנת 1939, הוברח מגרמניה לשוודיה עם תנועת ההצלה של הנרייטה סולד, ואימא סלבה, בת 13 נפרדה מאמה ואחיותיה והגיעה לדנמרק שם אומצה על ידי משפחת איכרים. לשוודיה הוברחה כשהגרמנים הגיעו לדנמרק. שם הם נפגשו, התחתנו כדי להקדים את עלייתם ארצה והשאר סופר למעלה.

ילדותי בקיבוץ הייתה ילדות שמחה ומאושרת. אני חושבת שהאמונה החזקה של הורי שהם בונים בית בטוח, משותף וערכי להם ולילדיהם, ביחד עם שותפים לדרך היה מלא, וחזק יותר מחוסר הזיכרון שלהם מחיי משפחה ממנה נקרעו כילדים ולא זכו לחוות.

בית ספר יסודי היה בקיבוץ, שבו שנת המצוות, כיתה ז' הייתה שנה משמעותית של ביצוע 13 מצוות והכנת מסיבה ענקית לכל המשפחות ואורחיהם ביחד עם כל הקיבוץ היה החג הכי גדול בקיבוץ מדי שנה.

ישנו, למדנו, אכלנו, הכל באותו בית, ואחר הצהריים הלכנו לבית ההורים, כדי לחזור מאוחר יותר לישון בבית הכולל.

בית ספר תיכון למדנו ב"בית החינוך המשותף עמק החולה" בקיבוץ השכן, כפר בלום, כיתה ט' עד יב'. את כיתה יב' סיימתי בשנת 1967, ישר לתוך מלחמת ששת הימים.

במלחמה, בתור הבוגרים בבני הקיבוץ ששהו בקיבוץ (טרם בגרויות וטרם גיוס לצבא) בקיבוץ בעמק החולה, לרגלי רמת הגולן הסורית (!) במזרח, והרי הלבנון ממערב, שרתנו כ"רצים" בין מקלטי הילדים הקטנים, עמדות ה"מגינים", השומרים עם נשק, המטבח (להבאת קפה וסנדוויצ'ים לשומרים בלילה). במלחמה זו מכאל, אחי הבכור כבר שירת בצבא כמ"כ ונלחם בסיני. במלחמה זו הורחק מאוד האיום הסורי מעמק החולה שלנו, איום שיחזור מכיוון לבנון ביתר שאת כשאבא אסף כבר חייל ומשרת חודשים בדרום לבנון, משנות ה-80, איום זה נמשך לסירוגין עד היום.

אני התגייסתי לצבא בשנת 1968, בתוספת של כשנה "בקבע", השתחררתי מהצבא בשנת 1971 כאשה נשואה כבר, לדוד קולמן ז"ל, ובשנת 1975, אחרי לימודי פיזיותרפיה נולד בכורנו, אבא שלך, אסף.

הזוית האישית

סבתא חגית: נהנו מהזמן המיוחד שהתוכנית נתנה לנו. בשיחות שלנו גלשנו לשלל נושאים המעניינים אותנו.