מאגר סיפורי מורשת

שמי אורית מידזינסקי,

הורי, שושנה ואהרון חקיה נולדו בעיראק, שם סבא רבא שלי עסק במסחר וסבתי שושנה הייתה עקרת בית.

בעיראק נולדו להם שני בנים. בשנת 1950 הם עלו ארצה בעליית "עזרא ונחמיה". מבצע עזרא ונחמיה, נקרא גם מבצע בבל – מבצע העלאת יהודי עיראק לישראל כחלק ממבצעי העלאת היהודים לישראל במהלך שנות ה-50. זה היה כמה שנים אחרי "פרעות הפרהוד" שהתרחשו בשנת 1941 במהלך חג השבועות – זה היה פוגרום על רקע שנאת היהודים.

כשהם הגיעו לארץ, שיכנו אותם במה שנקרא אז "מעברה". שם חיו כשלוש שנים בתנאי מגורים ותנאי מחייה קשים, לאט לאט, למרות הקשיים הם למדו להתנהל, להתפרנס ולהכיר את החיים בארץ ישראל שהיו מאוד מאוד קשים.

אני, אורית הייתי הראשונה להורי שנולדתי בארץ ישראל. נולדתי, גדלתי ולמדתי בבית הספר היסודי בתל מונד.

בילדותי שיחקנו הרבה מחוץ לבית, בשדות ובפרדסים, שיחקתי יחד עם המון חברים. היו משחקי רחוב של חורף ומשחקי קיץ. משחקי ארצות, קלס, מחבואים, תופסת, שוטרים וגנבים ועוד…

בילדותי, היה חלבן בשכונה, שהיה מגיע עם עגלה הוא מכר מוצרי חלב.  הייתה מגיעה עגלה שבה המוכר היה מחלק נפט לבישול כי אמי בישלה על פתיליות עד שעברו לבישול בגז. קנינו בלוקים של קרח, כי לא היה מקרר עד ש……. הגיע המקרר…

בבגרותי היינו המחזור הראשון במדינה שהתחילו ליישם את חטיבות הביניים, בבית ספר עמי אסף בבית ברל, משם לתיכון ומשם ללימודי חינוך לגיל הרך בבית ברל

התגייסתי לצבא אחרי סיום הלימודים והייתי שנתיים מורה חיילת בבית ספר "השחר”בבאר שבע. אחרי השחרור מהצבא נישאתי לפיני, הסבא המדהים ביותר שיש בעולם.  המשכתי לעבוד במקצועי כגננת במשך 40 שנה. חינכתי דורות רבים של ילדים ברעננה.

כמובן שבמהלך השנים נולדו לנו שתי בנות ובן והתברכנו בשמונה נכדים מהמממים ומקסימים.

כיום, אני בפנסיה, אך ממשיכה לשמחתי להיות כמה פעמים בשבוע במסגרות עם ילדי בתי הספר והגנים ביישוב צור יצחק, אליו עברנו בדיוק לפני שלוש שנים.

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים, לטייל בארץ היפה שלנו ולטייל בעולם, להכיר אנשים, להחשף לתרבויות, מנהגים, מאכלים ונופים.

סיפורו של חפץ – קומקום התה של סבתא רבתא שושנה

יש לי בבית קומקום ששיך לאמי אותו קיבלתי מאמי שושנה, סבתא רבתא של אלון, אותו היא הביאה עמה מעיראק. אני משתמשת בו להכנת תה עיראקי מסורתי, כשהילדים והנכדים באים לבקר גם לאורחים, אני מכינה תה כמו שאימא שלי הייתה מכינה.

תמונה משפחתית

הזוית האישית

אלון: היה לי כיף להיות עם סבתא. היא תמיד פינקה אותי ושמעתי ממנה סיפורים מעניינים.

הכנת התה כמנהג יהדות עיראק, מעלה זיכרונות נעימים אצל סבתי ותמיד היא מספרת לנו סיפורים על ילדותה ועל סבתא  רבתא וסבא רבא.