מאגר סיפורי מורשת

שמי אופליה נחמנוביץ (גורביץ), נולדתי בשנת 1954 בעיר בואנוס אירס שבארגנטינה.

סבתא שלי נולדה באודסה שבאוקרינה בתחילת המאה ה-20. בשנים האלו היו פוגרומים נגד היהודים. היא סיפרה לי שהם היו מתחבאים בעלית הגג.

לסבא רבא שלי היה חנות ספרים בשפות עברית ואידיש. כשסבתא הייתה בת שש הצליחו הוריה לברוח, הם עלו על אונייה וכך הגיעו לארגנטינה.

סבתא אודל הייתה היחידה שהכרתי. היא הייתה דמות מאוד משמעותית עבורי, תמיד אמרה לי לעשות דברים שאני רוצה ומאמינה בהם.

ארבע דורות, אני התינוקת בידי אמי

היה אציל יהודי צרפתי, שמו היה הברון מוריס הירש, הוא רכש אדמות בארגנטינה עבור הפליטים היהודים שהגיעו לשם מאירופה. המשפחה שלי קיבלה אדמה באזור שנקרא פמפה (pampa) ושם גידלו חיטה.

בילדותי היינו נוסעים לכפר שמרחקו כ-800 ק"מ מבואנוס אירס. היינו אוספים ביצים מהלול, קוטפים פירות וירקות ומכינים חמאה וגבינה מהחלב, בבית לא היה חשמל אלה מנורות נפט, מגהץ שבתוכו פחם, ומקרר שבוא היה קרח.

לאבי היו שישה אחים ולאמי שלושה אחים, כולם עברו לגור בצעירותם בעיר הבירה ושם גם התחתנו.

הלכתי לבית ספר הממלכתי, בנוסף לבית הספר היהודי, בנוסף למדתי בלט ונגינה בפסנתר. סיימתי את לימודיי באוניברסיטה של בואנוס אירס במקצוע רפואת שיניים. בזמן הלימודים באוניברסיטה היה משטר צבאי, שעלה לשלטון בשנת 1976. הייתה זו תקופה מאוד אלימה, אסרו ונעלמו אנשים (חושבים קרוב ל-30,000 איש).

מלחמת פוקלנד

בחלק הדרום מזרחי של האוקיינוס האטלנטי יש ארכיפלג ושמו בספרדית מלווינס (malvinas) ובאנגלית פוקלנד (Falkland). האיים נמצאים כ- 600 ק"מ מהחוף של ארגנטינה. בשנת 1820 הספרדים כבשו אותם, אבל בשנת 1833 האנגלים גירשו אותם ומאז היו משפטים בין לאומים בקשר לבעלות עליהם.

מפת האיים

מלחמת פוקלנד, ידועה גם כ"סכסוך איי פוקלנד", הייתה מלחמה שהתחוללה בין בריטניה לארגנטינה על השליטה באיי פוקלנד בשנת 1982. המשטר הצבאי רצה להישאר בשלטון, למרות שכבר היו לו הרבה התנגדות, וכך הם החליטו לפלוש בהפתעה לאיים ולכבוש אותם. ממשלת בריטניה, ראתה בפלישה הפרת ריבונותה ומיד אנגליה שלחה מטוסים ואוניות והתחילה מלחמה. אחרי חודשיים וחצי הארגנטינאים הובסו והשלטון על האיים נשאר בידי אנגליה. כתוצאה מהכישלון במלחמה השלטון התחיל להתפרק ובשנת 1983 בארגנטינה היו בחירות דמוקרטיות.

בבואנוס אירס היו שלושה מועדונים יהודים, הכוח, מכבי והבראיקה, הייתי פעילה בחוגי ספורט ותרבות, וזאת הייתה הסביבה החברתית שלי.

בשנת 1976 באתי לארץ במסגרת תוכנית של הקהילה לתקופה של חודשיים. גרנו בקיבוץ שפיים ועבדנו בפרדס, במפעל פלסטיק, במטבח ובבית מלון של הקיבוץ. חזרתי לארגנטינה ובשנת 1978 עליתי ארצה, הגעתי לירושלים לאולפן עציון שם גרתי ולמדתי עברית. באולפן הכרתי המון אנשים עם סיפורים מרתקי ולאט, לאט התחלתי למצוא את עצמי חברים חדשים מצאתי עבודה בבית חולים הדסה בירושלים, התחלתי לדבר ולהבין את השפה וכך הכרתי את בעלי, שגם הוא גם עולה חדש מארגנטינה.

בשנת 1981 התחתנו ונשארנו בירושלים. נולדו לנו שלושה ילדים: אייל, שי ומיכל.

אחרי יציאה לגמלאות עזבנו את ירושלים ועברנו לגור בכפר סבא.

יש לנו שישה נכדים, שנכדתי, עמית, הבכורה משתי המשפחות – עמה אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי. עמית היא בת בכורה, נכדה בכורה, נינה בכורה ואחיינית בכורה – תמיד מאז שהיא נולדה היה לנו קשר מיוחד וכשעמית ביקשה ממני להשתתף בתוכנית זו מאוד שמחתי.

הזוית האישית

סבתא אופליה: מאז שעמית נולדה היה לי קשר מאוד מיוחד איתה, וכשעמית ביקשה ממני להשתתף בתוכנית זו מאוד שמחתי והתרגשתי. תוכנית זו  קירבה אותנו עוד יותר.