מאגר סיפורי מורשת

סבתא אביגיל עמיתי מספרת לעמית

"אני הילדה הבכורה מבין אח ואחות קטנים במשפחתי. גדלתי בבית ילדים, בגלל שגדלתי בקיבוץ השם שלו הוא שלוחות. זה היה קיבוץ דתי בעמק בית שאן, שייך לתנועת הקיבוץ הדתי. בקיבוץ היה נהוג חינוך בשיטת לינה משותפת, חלקתי חדר עם ארבע בנות וחדר שרותים אחד. ההורים גרו בקיבוץ בבית נפרד, בבית של ההורים שלי היה רק חדר אחד.

כשהייתי קטנה נהגנו לשחק בתופסת, עמודו, הקדרים באים, קפיצה על חבל וקלס. החברות והחברים שהיו קרובים אלי היו אלה שגדלו איתי בבית ילדים, אני עדין בקשר עם כמה.

המקצוע האהוב אלי היה שפה בגלל שמאוד אהבתי לקרוא. בית הספר של היום שונה מבית הספר של פעם בכך שיש יותר מקצועות ולומדים היום עם מחשבים. כשחגגו יום הולדת בבית הילדים בדרך כלל הכינו עוגה ועשו מסיבה קטנה ובסוף קיבלו מתנה קטנה.

בקיץ הלכנו למחנה הקיץ של בני עקיבא. כשהייתי קטנה היינו נוסעים עם משאית לבית ספר ואחר כך נסענו עם אוטובוס לבית ספר. לאורך השנה מכיתה ה' היינו עובדים פעמיים בשבוע אחרי הצהריים בבתי הילדים או בחדר האוכל ובחופש הגדול כל שנה עבדנו לפחות 20 יום.

סבתא בילדותה באוטובוס עם חבריה ילדי הקיבוץ 

בצבא שירתי בתור פקידה של מפקד חטיבה בעמק הירדן. הבסיס היה מרוחק כשעה מהבית. השירות תרם לי לביטחון העצמי, הכרתי הרבה אנשים חשובים שהיו מגיעים לבסיס.

למדתי חינוך מיוחד באוניברסיטה ורציתי לעזור לילדים מוגבלים גם פיזית וגם שכלית. עבדתי כרכזת של בית הספר למדעי המחשב במכללה האקדמית בנתניה.

הכרתי את סבא אליעזר, לאחר תקופת חברות הוא הציע לי נישואים ונתן לי טבעת עם יהלום קטן. עבדנו ביחד בפנימיה לילדים עם צרכים מיוחדים. אני הייתי מורה לחינוך מיוחד ואליעזר היה מנהל אדמיניסטרטיבי. אהבנו ללכת לסרטים להצגות ולטיולים. הפכתי לאמא בגיל 28 ואליעזר היה אז בגיל 35.

אליעזר נפטר לפני 12 שנה – יהי זיכרו מבורך!

הזוית האישית

עמית: לי היה כיף לבלות עם סבתה שלי, אבל לא למדתי הרבה דברים חדשים, בגלל שידעתי עליה הרבה לפני…

סבתא אביגיל: המסר שלי: בחינוך ילדינו, היה לי חשוב מאוד שהם היו ישרים ומתחשבים כלפיי אנשים אחרים. חשוב לי שילדי ונכדותי יהיו אנשים ישרים מתחשבים ועוזרים לזולת.