מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי רוניוק, נולדתי בשנת 1953 בשכונת שעריה שבפתח תקווה.

להוריי קראו חנה ושלמה ז"ל, להם שמונה ילדים: אני, מזל, אבשלום ז"ל, דינה, אמנון, אביגיל, אהרוני ואליצפן.

משפחתי מיוצאי עדות תימן, ההורים שלי נולדו בעיר עדן ועלו לארץ לפני קום המדינה. הורי ושתי אחיותיי הגדולות שנולדו בתימן (מזל ודינה) עלו לארץ על אונייה שנשלחה מסוכנות שעוזרת ליהודים לעלות לארץ ישראל מתימן, במהלך ההפלגה הספינה הותקפה על ידי מטוס גרמני, אך יצאה ללא פגע.

כאשר הורי הגיעו לארץ הורידו אותם בנמל תל אביב והם שכנו בעיר תל אביב לפרק זמן קצר ואז עברו לפתח תקווה. התגוררנו בשכונת "שערייה", אני ואחיי גרנו בחדר אחד, האווירה בחדר הייתה חמה משפחתית ומשעשעת, תמיד היה שמח, היינו שרים בבית כל הזמן היינו מאושרים.

זכור לי משחק מאד משעשע שהיינו אוהבים "גניבת ממתקים" גנבנו אחד לשני ממתקים ואני הייתי הגנבת הראשית. כילדה הקטנה ביותר במשפחה הייתי מאוד מפונקת והוריי נתנו לי כל מה שרציתי, הייתי ילדה מאוד מגונדרת ואהבתי ללבוש שמלות ותכשיטים.

 בילדותי

כולם קראו לי רותה (שם חיבה) דיברנו בעיקר עברית וקצת תימנית. בילדותי לא למדתי בגן, אימא שלי הייתה קשורה אלי מאוד והעדיפה שאשאר איתה בבית, כשהגעתי לגיל שש הלכתי לבית הספר "נצח", הייתי צריכה לנסוע לבד באוטובוס בכדי להגיע לבית הספר, היה לי קשה מאוד להתמצא בהתחלה.

הייתי נחשבת לספורטאית מעולה, היו לי ציונים גבוהים, אבל הייתי מאוד שובבה. בתיכון למדתי בבית ספר דתי "ישורון", למדתי תורת המסחר והנהלת חשבונות, מכיוון שלמדתי בבית ספר דתי, כאשר הגעתי לגיל 17 עשיתי שירות לאומי במקום להתגייס.

לאחר שסיימתי את השירות התחלתי לעבוד בתעשייה אווירית, עבדתי שם כמזכירה, לאחר 16 שנים החלטתי לעזוב בעקבות פרויקט מטוס הלביא שהסתיים, הרבה אנשים התפטרו מעבודתם ואני הייתי אחת מהם.

לאחר הפרישה התחלתי עבודה חדשה בתחום שיווק זיקוקי דינור, שם עבדתי מספר שנים. לאחר מכן עבדתי בלשכת העבודה בתור מגייסת עובדים לתחום הבנייה, שם עבדתי תקופה קצרה ועברתי לעבודה בתחום טיפול שיקומי באנשים עם בעיות נפשיות, מאד אהבתי לעבוד שם ומאד אהבו אותי, עבודה בעלת סיפוק רב.

כיום אני עובדת כסייעת בגני ילדים, גם שם הסיפוק גדול.

מוזיקה כסגנון חיים

אני מאוד אוהבת להקשיב למוזיקה, זה עושה אותי מאושרת. אוהבת לשמוע ולגלות זמרים חדשים, לרקוד ולשיר ביחד עם הצלילים, זה עושה לי טוב בלב. מילדות ועד היום החלום שלי היה לעסוק במוזיקה, לשיר, לנגן ולשמח אנשים, לצערי לא הצלחתי לממש את חלומי, החיים הובילו אותי קצת אחרת.

 סבתא מתופפת

מסר לדור הצעיר

המסר הוא פשוט: התייחסו לכל אדם בכבוד ובצדק. בעולם שלנו, יש הרבה תהיות וכעסים, ולפעמים אנחנו נתקלים באנשים שאנחנו לא מסכימים איתם. אך בסופו של דבר, אנחנו כולנו בני אדם, ואני מאמינה שאם נתייחס לכל אדם בכבוד ובצדק, נוכל להתגבר על כל הקשיים. בכל יום, אני מזכירה לעצמי כמה חשוב לקבל את כל האנשים בצורה חיובית, בכבוד ובצדק. כך שאני מזמינה אתכם לעשות זאת גם אתם. זה לא תמיד יהיה קל, אבל זה משתלם בסופו של דבר.

קישור לסרטון – החלום של סבתא רותי

הזוית האישית

סבתא רותי: בתוכנית הקשר הרב דורי זכיתי לזמן איכות עם נכדי האהוב נועם. אהבתי את ההתעניינות שלו בעברי, נזכרתי בסיפורי ילדות ושמחתי לשתף אותם.

נועם: מאוד נהניתי לשמוע את הסיפורים המעניינים של סבתי גיליתי עליה דברים חדשים ומסקרנים, אהבתי מאוד את החוויה איתה והיה לי מאוד כיף. סבתא יקרה, אני מאחל לך אריכות ימים, תמשיכי להיות מאושרת ושמחה ולהצחיק אותנו כל הזמן.