מאגר סיפורי מורשת

שמי הדי מיזלר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

את סבי לא זכיתי להכיר כיוון שהוא נפטר בגיל מאוד צעיר. סבתא שלי הייתה עקרת בית למופת וכשסבי נפטר היא גידלה לבדה את שלושת ילדיה הקטנים. כדי להתפרנס היא הייתה תופרת פרוות. היא הייתה אישה שומרת מצוות ומתפללת שלוש פעמים ביום את כל התפילות. היא הייתה אמיצה, טובת לב וחכמה. כאשר היא עלתה לארץ עם בנה הצעיר היא גרה במושב בן שמן והפכה לחקלאית. היא הייתה יוצאת כל בוקר בשעה חמש לעבוד בגינה. בשלב מסויים של חייה היא עברה לגור עם הוריי וגם שם המשיכה לצאת כל בוקר לגינה. זכיתי לגדול בבית עם סבתא מופלאה!

אמי הייתה בת שלוש וחצי כאשר אביה נפטר והיא גדלה רק עם אימא, אחות גדולה ואח תינוק. כשגדלה, עלתה לארץ בשנת 1950 יחד עם אבי ואיתי. היא הייתה אימא למופת, עוזרת ומפנקת, עסוקה לאורך היום בעבודות שונות כדי לעזור לכל בני הבית. אבי נולד ברומניה וגדל במשפחה של שישה ילדים. אביו היה "מלמד" (מלמד תינוקות של בית רב"ן). אבי היה מנהל חשבונות במקצועו ולימים פתח מנסרה והתפרנס בכבוד. כשעלה לארץ לא יכול היה לעסוק במקצועו בגלל קושי בשפה והתחיל לעבוד כבנאי בחברת "סולל בונה", הוא התמיד בעבודה זו עד שפרש לגמלאות. הוא היה אבא עם חוש הומור, שחקן שחמט מעולה ובזכות קולו הערב היה חזן בבית הכנסת. הוא לימד אותי לרכב על אופניים, לשחות בים והיה אבא מקסים!

ראיון עם אבא –  איזה זיכרון ילדות יש לך מאמא?

"כשהייתי קטן אימא שלי הייתה מורה בבית ספר. זה היה כיף שכמעט תמיד היא הייתה בבית כשהגעתי הביתה, אבל לפעמים היא לא יכלה לאסוף אותי מבית הספר ואז סבא שלי היה בא לקחת אותי ומרכיב אותי על הטוסטוס שלו. הייתה פעם אחת שטסנו לצרפת ואבא שלי היה צריך גם לעבוד שם. בימים שאבא שלי עבד והייתי רק עם אימא שלי, לא הסכמתי להיכנס לרכבת התחתית ולנסוע איתה לטייל בעיר כי חשבתי שרק אבא שלי יודע את הדרך ופחדתי שנלך לאיבוד.

סבתא הדי בילדותה

משחק ילדותי 

שם המשחק: מחבואים, ציוד: אין צורך בציוד. איך משחקים: בוחרים "סופר" ומחליטים עד כמה הוא יספור. הוא מתחיל לספור עם עיניים עצומות על עץ או כל דבר אחר ובינתיים שאר הילדים מתחבאים בסביבה. בתום הספירה ה"סופר" או ה"עומד" אומר:" אחד שתיים שלוש, אני הולך לחפש" ומתחיל להסתובב באיזור ולחפש את שאר הילדים שהתחבאו. במידה והוא מוצא את אחד הילדים הוא רץ למקום בו ספר מלכתחילה ואומר: "אחת שתיים שלוש" ואז אומר את השם של אותו הילד שמצא. בזמן שהוא מחפש, ילדים יכולים לצאת מהמחבוא ולספור אותו באותו המקום שה"עומד" ספר. איך מנצחים: בשביל לנצח צריך להגיע ראשון למטרה (המקום שבו ה"עומד" ספר).

ילדותי

נולדתי ברומניה בעיירה קטנה וכשהייתי בת שנתיים וחצי עלינו לארץ. עלינו לארץ באונייה בשם "ארצה" ומיד קיבלנו מגורים במקום שנקרא "שער העלייה" ליד חיפה. גרנו במבנה גדול מספר משפחות ביחד ובאותו מבנה היו קצת חלונות ורק קירות חיצוניים. שם גרנו בערך חודשיים-שלושה ולאחר מכן עברנו לכפר חסידים ליד חיפה. גרנו באוהל עד שגמרו לבנות את המעברה. במעברה קיבלנו חדר גדול שהיו בו מיטות, שולחן, כיסאות, חלון וכמובן דלת כניסה. הקירות היו עשויים מבד ברזנט. בחדר הזה, שנקרא "צריף", לא היו מים, לא היו שירותים ולא היו מקלחות, כל הדברים האלו הגיעו אל התושבים לקראת סוף תקופת המעברה. בגיל 7 עברנו לדירה בקריית אתא ולמדתי בבית ספר יסודי שנקרא "יבנה". אחר כך עברתי ללמוד בבית ספר תיכון ומשם לסמינר למורים.

הבהלה ביום החתונה

בגיל עשרים וחצי הגיע יום החתונה, יום שחיכיתי לו כל כך בהתרגשות, מצפה לפגוש באירוע את כל צוות המורים (הייתי אז מורה) מהישוב שלומי שבגבול לבנון. בשעות הבוקר של אותו היום במהדורת החדשות ברדיו הודיעו שאירע פיצוץ במחסני תחמושת בבסיס מחנה שרגא. בעקבות כך כביש נהריה-חיפה נסגר לתנועה. נכנסתי ללחץ איך יגיעו כל האורחים שלי משלומי. לקראת הערב הודיעו על פתיחת הכביש והמתח ירד. בחתונה כולנו נהנינו מאוד ואני מאוד התרגשתי.

מכתב געגוע לאמא

הזוית האישית

הדי ועדי: תודה על ההשתתפות בתכנית.