מאגר סיפורי מורשת

סבתי לאה נולדה למשפחת נירנברג בתאריך 10.1.49 בעיר לודג אשר בפולין

בגיל שנה היא עלתה עם הוריה מהעיר ונציה שבאיטליה לארץ באנייה בשם גלילה" היישר לחיפה,ההפלגה ארכה שלושה ימים. משם נלקחה היא ומשפחתה לעתלית למספר ימים וגרו באוהל. לאחר זמן נשלחו למעברת עולים בבאר יעקב למגורים שוב באוהל בתנאים קשים. לאחר תקופה עברה לגור אצל סבתה באשקלון. אביה קיבל חדר ללינה אצל דודו שלו בתל אביב והחל לעבוד לפרנסתו

כעבור שנתיים או שלוש כשהייתה בת שלוש הוריה עברו לדירה ברמת גן. השכונה הייתה נחמדה. בגיל 4 החלה ללכת לגן טרום חובה, גן חובה ובית ספר. סבתי הייתה תלמידה טובה והשתלבה בתנועת נוער בבגרותה. בהיותה בת  8 נולד לה אח.

בתקופת ילדותה לא הייתה טלוויזיה ולא טלפון והם היו משחקים במשחקי חברה בגינה שבשכונה. היא קראה הרבה מאוד ספרים מהספרייה וקראה את עיתון הילדים בהוצאת דבר שאביה עשה לה מנוי עליו. בתקופה מאוחרת יותר ראתה סרטים בקולנוע.

בבגרותה למדתה בתיכון ואחר כך התגייסה לצה"ל שם הכירה את בעלה ונישאה לו בגיל 21. נולדו להם שני ילדים אחת זאת נירה אמא של אורן והשני הוא עופר. סבתא למדה הוראה בסמינר ועבדה כגננת כ- 20 שנה

סבי אהרן זיידמן ז"ל עלה לארץ עם משפחתו בהיותו בן 16 מטרנסילבניה אשר ברומניה אבל בבית דיברו הונגרית. הוא למד באוניברסיטה כימיה והיה כימאי.

סבתא רבתא שלי, אמו של סבי אהרן, הנה ניצולת שואה מאושוויץ. סבתא של סבתי לאה, ששמה היה לאה רות, נספתה באושוויץ. סבא רבא שלי נקרא נח ולכן שמי השני הוא "נח" על שמו. סבא רבא היה בעל בית דפוס ענק שהוציא לאור עיתון וספרים בעירו אורדיה שברומניה. משפחתו היתה מאד אמידה. לצערנו רכושו והונו נלקח באותה תקופה ע"י הגרמנים

החוויה הישראלית שלי

סבתי לאה מספרת מהי חוויה ישראלית בשבילה

"בעיני הכי ישראלי זה לשרת בצה"ל או להתנדב באופן אחר לטובת הזולת. בישראל כל אחד מתגייס ותורם שנתיים עד שלוש מחייו לטובת ההגנה על המולדת ולטובת הזולת.

אני בת לניצולי שואה, התגייסתי ושירתי בבסיס מדרום לבאר שבע. שם נחשפתי לרבדים שונים באוכלוסיה, מצאתי חברה טובה והכרתי את בעלי לעתיד.

השפה העברית המתחדשת והתנ"כית גם היא פלא מרגש, עושר ספרותי כה רב נכתב במשך 70 שנות קיום המדינה.

בנוסף חוויה ייחודית בישראל היא בטיסה חזרה מחו"ל, לאחר נחיתת המטוס כולם שמחים ומתרגשים ומוחאים כפיים כי חזרו הביתה לישראל.

הזוית האישית

אורן: היה לי מעניין לשמוע את הסיפורים של הסבים והסבתות היה לי גם מעניין ומהנה הביקור בבית התפוצות. נהניתי לבלות במחיצת סבתי והיה לי מאוד מעניין לכתוב את סיפורה של סבתי. התרשמתי מאוד מקורות חייהם של הסבים והסבתות האחרים וזה מלמד אותי שאפשר לעמוד בכל אתגר למדתי איך התנהלו החיים בעבר לעומת היום שהשתנו האתגרים והיכולות