מאגר סיפורי מורשת

שמי אלה (עזריאלה) בלושטיין. מדוע נקרא שמי עזריאלה? אימא שלי הייתה בהריון כאשר אבא שלה נפטר, שמו היה עזריאל והוא נפטר ביום שאני נולדתי ולכן שמי הוא עזריאלה. שם משפחתי בנעוריי היה שמואלי. שם שניתן לאבא שלי לאחר שעלה לארץ, שם משפחתו בפולין היה זגנרייך.

נולדתי בישראל בתל אביב וגרתי בגן שלמה (שכונה בפרברי פתח תקווה). בגן שלמה הייתה לנו חצר גדולה עם ברווזים, תרנגולות ויונים. ההורים שלי גרו עם עוד משפחה, לאחר מכן הוריי החליטו לעבור לדירה בעיר פתח תקווה שנקראה אם המושבות, לבניין משותף. הבניין בו גרתי היה מוקף בפרדסים ובלילה הייתי שומעת את יללת התנים.

שמה של אמי היה שושנה וכולם קראו לה שושי או רוז'י. היא עלתה לארץ בגיל 12. בגיל זה היא כבר יצאה לעבודה וגם למדה, קראו לזה הנוער העובד והלומד. היא עבדה כתופרת בעיצוב שמלות של נשות החברה הגבוהה בתל אביב. היא מאוד אהבה תפירה ועבודות יד כמו סריגה. היא סרגה לכל הילדים והנכדים סוודרים, צעיפים, תיקים, כובעים וגרביים. כמו כן היא תפרה את כל תחפושות פורים של המשפחה. היא מאוד אהבה בישול ואפייה עד סוף ימיה. מאוד אהבתי את המאכלים שלה. היא הייתה ידועה באפייה של עוגות שמרים. היא הכינה מאכל פולני שנקרא מנדבורצ'ניק שמאוד אהבתי, וגם גפילטע פיש וניוקי – אלה היו המאכלים האהובים עליי.

אבי נולד בשם אדולף. כאשר אדולף היטלר עלה לשלטון הוא שינה את שמו לאבא. אבי היה מהנדס מכונות של טוויית טקסטיל שהיה אז מקצוע נדיר בארץ, ולכן קראו לו להתייעצות בכל מיני מפעלי טקסטיל בעולם. הוא היה נוסע הרבה לחו"ל לעזור בבעיות שנוצרו במפעלי טקסטיל, ואני מאוד נהנתי מהטיסות שלו כי כל פעם הוא היה מביא לי מתנות שלא היו בארץ. אבא שלי הקים מפעל בשם "צימרון" להכנת חוטי צמר לשטיחים, ולאחר מכן היה מנכ"ל ב"שטיחי כרמל".

אחי רוני מבוגר ממני בשנה ועשרה חודשים. הוא לא היה רק אח הוא היה חבר, הוא היה ה"כותל" שלי, סיפרתי לו הכל! גם רבנו כמו כל האחים. רוני מאוד אהב את הים, הוא התעניין בעריכת דין, וכן התעניין בנפש האדם, בפסיכולוגיה ובסופו של יום בחר בלימודי רפואה והתמקצעות בפסיכיאטריה. הוא למד רפואה באיטליה, שם התחתן ונולדו לו שתי בנות. כמו כן הקים באיטליה שלושה בתי חולים לחולי נפש. לצערי רוני נפטר בגיל 55 מדום לב בעת משחק טניס.

אחותי מאירה, המבוגרת ממני בשש שנים, קרויה על שם אבא של אבא שלי, ששמו היה מאיר. סבא מאיר נפטר בפולין ממחלת השחפת (שכיום יש לה כבר חיסון וכמעט ולא שומעים עליה).

זכרונות ילדות

אני זוכרת שבילדותי היינו קונים חלב אצל החלבן שהיה מחלק בקבוקי חלב טריים. הכסף היה נקרא אז לירה, גרוש ואגורה. בנוסף היינו קונים אצל החנווני כיכר לחם ושאר מוצרים אך על פי כמות מדודה.

בילדותי שיחקתי עם חבריי ברחובות ובחצרות משחקים שונים: קפיצה על חבל, משחק מדרכות, חמש אבנים, גומי, קלאס, שלוש מקלות ומשחק שהיום קוראים לו "דגליים".

למדתי בבית ספר "משה הס". באותה תקופה היו שיעורים שהיום כבר לא לומדים בבית הספר, כמו כלכלת בית ותפירה. כשהייתי בכיתה ה', בשנת 1967, פרצה מלחמת ששת הימים. אני זוכרת שבכל ערב היה בחור צעיר מטעם צה"ל שעבר ברחובות וצעק לתושבים: "לכבות את האור".

החלומות שלי

מילדות, עוד כשהייתי בגן, רציתי להיות גננת. הייתי עושה מפגשים לבובות ולכל מי שהתארח אצלנו בבית. משאלה זו התגשמה ונהייתי גננת. כשהייתי גדולה חלמתי ללמוד פסיכולוגיה, קרימינולוגיה, ותמיד התעניינתי בנפש האדם. מכיוון שלא הגשמתי את החלום הזה התנדבתי במשטרה. בנוסף חלמתי להיות קיבוצניקית, אך גם זה לא התגשם ולכן התנדבתי בקיבוץ. חלמתי גם לגור ליד הים באילת או בנהריה, ולהיות מדריכת טיולים בחוץ לארץ. אמנם למדתי את המקצוע אבל ויתרתי. לאחר הטירונות בצבא הייתי צריכה לשרת בחיל הים, שזה היה עוד חלום שלי, אך קיבלתי הצעת נישואין והחלום התבטל כי לא יכולתי לשרת בחיל הים, אך הייתי החיילת הראשונה בצה"ל ששירתה בשירותי דת בישראל.

הזוית האישית

תמרה הנכדה: למפגשים של תכנית הקשר הרב דורי הצטרפה אלינו זיו, חברתי לכיתה. שמחתי לצרף את זיו אלינו, ועבדנו כל המפגשים ביחד, מהתחלה ועד הסוף. למדתי הרבה דברים על סבתא שלי ועל העבר שלה שלא ידעתי לפני התכנית, למשל, שכשהיא נולדה אז אימא שלה קראה לה עזריאלה, על שם אבא שלה עזריאל, שנפטר לפני שהיא נולדה. סבתא שלי הוסיפה את השם אלה לתעודת הזהות, והיום כולם קוראים לה אלה. החוויה של המפגשים האלה הייתה לי מאוד מעניינית ומיוחדת, כי זה לא משהו רגיל שהסבים והסבתות מגיעים לבית ספר. בנוסף לכל המפגשים, נפגשנו גם כולנו ביחד – אני, סבתא שלי וזיו – אחר הצהריים, כדי להמשיך את העבודה על הסיפור. לסיום, מאוד נהניתי מהמפגשים האלו ואני בטוחה שגם סבתא שלי.

זיו התלמידה: הקשר הרב דורי היא תכנית בה השתתפנו השנה: נפגשים עם הסבים והסבתות, שואלים אותם על ההיסטוריה שלהם ועל המורשת המשפחתית, כותבים את זה יחד ולומדים – אנחנו הילדים לומדים על המשפחה והסבים והסבתות לומדים מיומנויות מחשב. בתכנית הקשר הרב דורי עבדתי עם תמרה ועם סבתא שלה, אלה. היא סיפרה לנו על אח שלה, על אחותה ועל ההורים שלה. היא סיפרה לנו שהשם המקורי שלה הוא עזריאלה, אבל היא לא אהבה אותו אז היא הוסיפה לתעודת הזהות את השם אלה ומאז כולם קוראים לה ככה. היא סיפרה ששם המשפחה של אבא שלה היה זגנרייך, וכשאבא שלה עלה לישראל הוא החליף את שם המשפחה שלו לשמואלי. היא גם סיפרה לנו על זה שלא היה להם מקרר בבית, לכן הם היו צריכים לקנות מין פלטה של קרח כדי לשמור על האוכל שלא יתקלקל. עוד משהו שהיא סיפרה לנו, זה על אוטו חלב שהיה מחלק חלב בבקבוקים והיו מחליפים בקבוקים ריקים במלאים והיו שמים את הכסף בבקבוקים הריקים. היה לי ממש מעניין לעשות את תכנית הקשר הרב דורי: למדתי על כל מיני דברים שהיו פעם, לפני הרבה שנים. אני חושבת שגם תמרה וסבתא שלה נהנו.