מאגר סיפורי מורשת

שמי אורן לוז'נסקי, במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי, בחרתי להעלות את סיפורה של סבתא שלי אירנה, אירינה דוברובנסקי – סבתא שלי מצד אימא. בעבודת תיעוד זו סבתא שלי  סיפרה את סיפורה. הילדות שלה, ההתבגרות, הבגרות, על המעבר לישראל ועל החיים שלה בזמן הווה. בחרתי לתוכנית זו בסבתא שלי, כי היא הייתה לידי כל החיים והיה לי מעניין לדעת יותר על העבר שלה ועל התקופה לפני הלידה שלי וגם לחקור וללמוד דברים חדשים עליה. בעיקר מידע חדש על מה שקרה לפני הולדתי.

סבתי אירינה

סבתא אירנה מספרת על ילדותה

"אני אירינה דוברובנסקי. אישתו של ולדימיר דוברובנסקי. אימא לילנה, פאינה ואריאל. סבתא לגיא, אמי, ליאל, אורן (שלך), ליאור ונועה. נולדתי בתאריך 18.1.1954 בזמן שעדיין הייתה ברית המועצות – באוקראינה בעיר קריבוי רוג. איני זוכרת את שמו של בית החולים שבו נולדתי.

הילדות שלי הייתה טובה, חייתי עם אימא, אבא ואח בדירה. לא היינו עניים, אך גם לא עשירים. הייתי יוצאת עם החברים שלי החוצה והיינו משחקים בשלג, כיוון שאז עוד לא היו טלפונים ניידים ואינטרנט. היו לי הרבה חברים שיצאנו איתם כל יום לשחק בחוץ. כשהייתי בת חמש חליתי בשפעת שהסתבכה. אני זוכרת ששכבתי במיטה וסבא שלי שקראו לו פריים, נכנס לחדר והייתה לו קופסה גדולה ביד. הוא התקרב אלי ונתן לי את הקופסה. בקופסה היה דובי שחור. הדובי הזה עדיין שמור במשפחתי. הוא נמצא בחדר שינה של הבת הבכורה שלי".

אירינה בילדותה

שנות הנעורים – תקופת הלימודים

"בבית הספר המקצוע האהוב עלי היה ספרות רוסית. אני אהבתי מאוד לקרוא. אני כתבתי חיבור על כך שאני רוצה להיות מנתחת עיניים של ילדים ושלחתי אותו לתחרות. אני זכיתי במקום השני בתחרות הארצית בברית המועצות. לצערי הרב, היה כמעט בלתי אפשרי להתקבל ללימודי הרפואה בברית המועצות עבור היהודים, אז אני למדתי הנדסה באוניברסיטה.

לא שרתי בצבא הרוסי, מכיוון שבברית המועצות נשים לא שירתו בצבא".

ההיכרות עם סבא

אני וסבא למדנו ביחד באותו בית הספר באותה שכבה. אימא שלי הייתה מורה של סבא שלך לשפת רוסית. אנחנו הכרנו אבל לא היינו חברים, כי אני הייתי בת של המורה וסבא פחד ממנה. אנחנו למדו ביחד באותה אוניברסיטה. אני למדתי באוניברסיטה לתואר שני בהנדסת גיאודזיה וסבא למד תואר שני בהנדסה אחרת. בסמסטר של השנה הרביעית היו חגיגות ואצלי היו רק בנות בכיתה וסבא למד בכתה של בנים אז החליטו לחגוג ביחד כתת הבנות עם כתת הבנים. בחגיגה אני וסבא יצאנו למרפסת וסבא שאל אותי האם אני רוצה שהוא יגלה לי את העתיד, כשאני אמרתי כן הוא לקח את ידי ואמר לי שאני אתחתן עם בחור ששם המשפחה שלו מתחיל באות ד' "(שם משפחה של סבא הוא דוברובנסקי). כך הכל התחיל….

רציתי להתחתן עם סבא, כיוון שהוא היה טוב לב, מצחיק ואני מאוד אהבתי אותו. התחתנו בתאריך 26.7.1975.

כשהייתי קטנה תמיד אמרתי שכשאהיה גדולה יהיו לי שלושה ילדים, בן ושני בנות, כך גם יצא החלום שלי התגשם. אני זוכרת אירוע מיוחד, כשאימא שלך הייתה קטנה, היא השתתפה בתחרות יופי. היא זכתה במקום השלישי לזוכות ענדו סרט ועל הסרט שלה היה כתוב "מיס עתיד" – זה היה התואר בו זכתה".

העלייה לישראל

"עלינו לישראל, כיוון שקודם כל הייתה שם אנטישמיות ולא יכולנו ללמוד, לעבוד ולא היה אפשרי לחיות בנוחות. בנוסף, כשאנחנו היינו לקראת העלייה, כבר לא היה מוצרים בחנויות, החנויות היו ריקות ולא היה מזון, לכן כשניתנה לנו האפשרות לצאת  מברית המועצות יצאנו. לפני כן בתקופה ההיא לא נתנו ליהודים לצאת מברית המועצות וגם לא היה לנו קרוביי משפחה בישראל. שמחנו שהיגיעה ההזדמנות לצאת משם, הממשלה עזרה לנו בתמיכה כספית והיו גם השכנים שידעו רוסית ועזרו לנו. בהתחלה לא היה קל בארץ. למדנו באולפן שבו הייתה מורה שלא ידעה רוסית. המדיניות של האולפן הייתה לדבר רק בעברית, כך שגם אם היו מורים שדיברו רוסית, הם צריכים לדבר איתנו רק בעברית כדי שנלמד את השפה יותר מהר, אך כיוון שאנחנו לא ידענו אפילו מילה בעברית, המורה לא תמיד הצליחה להסביר לנו בצורה טובה וברורה. לאחר זמן רב אנחנו הצלחנו ללמוד ולהכיר את השפה החדשה".

אחרית דבר

שאלתי את סבתא שלי האם יש משהו שאת מתחרטת שעשית או לא עשית? וסבתא שלי אמרה: "בעיקרון לא. הדבר היחיד שאני מתחרטת שלא עשיתי הוא שיש לי רק שלושה ילדים והייתי רוצה יותר. כשהייתי קטנה רציתי שלושה ילדים, אבל עכשיו, לדעתי, היה לי יותר טוב עם חמישה.

היום אני מאושרת. יש לי את כל מה שרציתי כמו משפחה, עבודה, בעל, ילדים ונכדים. אני שמחה שחיי הם כאלו כמו שהם, יש לי עוד חלומות והייתי רוצה לטייל במקומות וארצות שלא הייתי בהם, כמו יפן ואיטליה והם עוד יתגשמו בעתיד…..

הזוית האישית

אורן לוז'נסקי: במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי, בחרתי להעלות את סיפורה של סבתא שלי אירנה. בעבודת תיעוד זו סבתא שלי  סיפרה את סיפורה. הילדות שלה, ההתבגרות, הבגרות, על המעבר לישראל ועל החיים שלה בזמן הווה. בחרתי לתוכנית זו בסבתא שלי, כי היא הייתה לידי כל החיים והיה לי מעניין לדעת יותר על העבר שלה ועל התקופה לפני הלידה שלי וגם לחקור וללמוד דברים חדשים עליה. בעיקר מידע חדש על מה שקרה לפני הולדתי.

בחרתי לראיין את סבתא שלי כי עניין אותי לחקור וללמוד דברים חדשים עליה. בעיקר מידע חדש על מה שקרה לפני הולדתי.

לדוגמה, לא ידעתי שסבתא רצתה להיות מנתחת עיניים ושאמי השתתפה בתחרות יופי. זה הפתיע אותי.

לפני שהתחלתי לעבוד על העבודה לא חשבתי שהיא תהיה רצינית ומהנה כל כך, בהתחלה חשבתי שאני צריך לבחור נושא אחד ולשאול עליו 10 שאלות. מכיוון שלא הבנתי בדיוק את המשימה באתי אל סבתא עם 10 שאלות על העלייה. לאחר שחזרתי הביתה אימי הסבירה לי במה טעיתי ומה היה צריך לעשות. לאחר יום חזרתי אל סבתא עם שאלות חדשות. לאחר ששאלתי אותה שאלות על חייה חזרתי הביתה והתחלתי לתרגם ולכתוב את הסיפורים, שסבתא סיפרה לי. כאשר סיימתי הבנתי, שיצא לי טקסט מסוג "שאלה ותשובה", לכן הייתי צריך לשנות את הכל ולהפוך את זה לסוג של סיפור שבו צריך לחבר את כל החלקים ביחד. כך גם הרגשתי שנהניתי כי ביליתי יותר זמן עם סבתא וגם כל הסיפורים שלה התחברו לסיפור חייה שלם. גם אני וגם סבתא נהנינו במהלך העבודה. אני חושב שזה תרם לקשר לחיזוק הקשר בינינו.

לסיכום היה לי מהנה מאוד לעשות את עבודה זו והיא עזרה לי להכיר את סבתא שלי יותר טוב.

קישור לתיעוד הסיפור של סבתא אירנה

https://docs.google.com/document/d/1Msk1sK-OsobS3vVMKoSDMbgKj9NebT8H/edit