מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי ביטון, נולדתי בשנת 1962 בישוב גן יבנה להוריי משפחת אזולאי.

אני מרגישה שיש בי מן החיים הקודמים, שטעם של דבש וזעפרן מתחלפים כל הזמן. והנה אני שוב ילדה קטנה, רואה את אמי יושבת ומתופפת על התבלינים בין העילי למכתש. אני מביטה בחצר האחורית, שם עמדה פלייה (גיגית) ממתכת, שבתוכה הורתחו חיתולי הבד של אחי הקטן. זוכרת את הימים, שבהם סבתא וחברותיה היו מתכנסות במחסן שבחצר ומורטות את העופות ושורפות את הנוצות. אני הקטנה מריחה את ריח הנוצות השרופות, שהתערבב בין ריח הנוצות השרופות לבין הריח הנעים והמשכר של התבלינים. זוכרת גם  את ריח הפיתות והנענע.

לא גדלנו בשפע, חיינו חיי צניעות, אבל הייתה לנו ילדות מאושרת. ישנו על מיטות ישנות, ומעליהם היו מזרונים דקים. המטבח היה ישן, אך מעולם לא הרגשנו שחסר לנו אוכל ומתנות.

למדתי בבית ספר 'סיני'. שימשתי משענת למורות ולתלמידות. למורתו, עזרתי בהטלת משמעת בשיעורים. בנות כיתתי סמכו על כישוריי בארגון טיולים ומסיבות. הן היו פונות אלי ושואלות, "רותי מה עושים היום?" במיוחד אהבתי לעזור למשפחות שלא היה להם ציוד ללימודים. היינו אוספות כסף כדי לקנות. רכשנו  ספרים מחברות טושים … ודאגתי להניח להם בסתר על השולחן.

פעם אחת בסוף התפילה, שאלנו את המורה אם היא יכולה לצאת לחדר מורים ומאוחר יותר נקרא לה? המורה הסכימה, הוצאתי את החטיפים, עשינו למורה "הפתעה", סידרנו את שולחנות התלמידות בצורת ח'. שולחן המורה היה ישן עם מגירה מתחת שבקושי נפתחה. למגירה הכנסנו שתי ג'וקים שחורים מפחידים. סגרנו את המגירה וקראנו למורה. אמרנו למורה, שיש לה מתנה במגירה שמתחת לשולחן. המורה פתחה את המגירה ושני הג'וקים קפצו עליה. המורה נבהלה וצחקה. לפני כן, בדקנו שהמורה לא בהריון … כך הינו אוהבות לעשות שטויות.

אמי עבדה כטבחית בבסיס פלמחים. היא בישלה אוכל בכמויות, שלעולם לא נגמרו. כל החיילים אהבו להגיע אליה למטבח ולהתכנס סביב הסירים. הקומקום שרק לכולם וברז מיכל המים הרותחים נסגר ונפתח גם בין הארוחות. רגע לפני שאימא הסירה את הסינר מעליה, והתכוננה לשוב הביתה ניגש אליה חייל, ושאל אותה אם אפשר לקבל קצת אוכל ביתה? אמי לבשה שוב את הסינר והכינה לו אוכל לבית.

אבי עבד קשה כפועל מבוקר עד לילה בסלילת כבישים ב"סולל-בונה", אך בשובו לביתו הוא נחשב דמות בעלת שיעור קומה, וזכה מכול בני הבית להערכה רבה על עבודתו הקשה והמסורה למען משפחתו. הוא היה מגיע הביתה אחרי יום עבודה מפרך מותש ויגע. הבאנו לו כיסא, חלצנו את נעליו הכבדות והגשנו לו קערת מים חמימים, כדי להרגיע את הנפיחות ברגליים. הקומקום שעל הכיריים שרק, לקראת המשתה היומיומי בטקס אמתי. רצתי מיד למטבח להכין לו תה נענע, תה טעים ומתוק בניחוח של מנטה ונענע מתובל ומרענן. את השתייה הכנתי בקומקום ממתכת מצופה בכסף. ומזגתי לו כוס ראשונה. אבא היה מתענג על כול לגימה מהנוזל המופלא ששימש לו מזור לכאביו, אבא היה אומר אז: "לתה המרוקאי טעם טהור של משקה קסמים".

בכול ערב שבת, לפני כניסת שבת, נהג אבי לברך אותנו ישימך אלוקים … ונתן לי דמי כיס. חיכיתי ליום ראשון, מוקדם בבוקר רצתי למכולת לקנות שוקולדים לבני המשפחה לכבוד משפחתי, שיודעים לכבד את אביהם.

זיכרון ילדות

פעם אחת אני ואחי יעקב הלכנו לגינה הציבורית. שמענו, שיש הפקר של עגבניות. רצינו ללכת ולהביא לאימא עגבניות. לקחנו שתי סלסלות עגבניות והמשכנו לקטוף עוד. כשסיימנו, יצאנו לשוב הביתה. לפתע, ראינו רכב גדול. הרכב נעצר ומתוכו יצאו שני בריונים. הם פנו אלינו ושאלו, אם אנחנו זקוקים לעזרה? עניתי להם מיד, "לא". חששתי, רק שאחי הקטן יתפתה להצעתם, מכיוון שהסלים היו כבדים. חשבנו רגע בחוכמה, האיש התקרב אלינו, מיד שפכנו את תכולת הסלים וברחנו. השכן שלנו, ניסים ז"ל, ראה אותנו מתנשמים ומתנשפים, ושאל אותנו מה קרה? סיפרנו לו, והוא לקח אותנו הביתה. בבית סיפרנו לאימא ואבא מה קרה לנו. הם אמרו לנו תודה רבה, אבל, הזהירו אותנו, שבפעם הבאה לא לעשות דברים כאלו. כשהכול הסתיים התברר שהם רצו לחטוף אותנו, וה' עזר לנו

הזוית האישית

הנכדה נויה: תודה לך סבתא, שפינית מזמנך והגעת לשתף אותי ואת חברותיי בזיכרונות הילדות שלך. היה מעניין ומרתק. מאחלת לך הרבה נחת.