מאגר סיפורי מורשת

שמי גילה הראל, נולדתי בתאריך 07.01.1951 , ילידת צפת, נולדתי בבית חולים בטבריה.

שם הולדתי היה פרידה ולאה סלימן שני שמות. באידיש אמרו פריידלה שזה שמחה באידיש. כשהתחלתי ללכת לגן החליפו לגילה שהמשמעות היא גם שמחה. אבא שלי החליף את השם להראל בגלל שנלחם בחטיבת הראל בפלמ"ח.

סיפור ילדותי:

נולדתי בינואר 1951 ביום חורפי ומושלג. אמא ואבא בקושי הגיעו לבית החולים בטבריה. אף אחד לא רצה להסתכן.(אז לא היו מכוניות לאנשים) לכן אני מאוד אוהבת שלג. את כל ילדותי העברתי בצפת. צפת הייתה עיר מדהימה. סביבי היתה משפחה חמה ואוהבת. אבא שלמה, אמא פנינה סבא שמואל ודודה שרה שאחותה תאומה חיה בעכו.

בתחילה גרנו בבית ערבי עם חצר ושירותים בחוץ, זו היתה תקופת הצנע, לא היה מספיק אוכל בארץ, ולכן אנשים קבלו כרטיסים לקניות. אבל אף פעם לא הרגשתי בחוסר, כי אמא עבדה בבית מלון ובחצר גידלנו תרנגולות ואכלנו מהביצים שלהן. היה לנו דוד מארגנטינה ששלח לנו חבילות.

הורי ניצולי שואה, אבא שלי שלמה איבד את כל משפחתו. הוא הגיע לארץ לא לפני שעבר את מחנה בקפריסין. שם במחנה פגש את אמי. בארץ נלחם בפלמ"ח ואמא היתה קשרית בעין גב. הם נישאו בצפת לשם הגיע סבא שלי.

הילדות שלי הייתה נפלאה, שחקנו הרבה משחקי ילדות, למדתי בבית ספר יסודי עד כתה ח'. היה לי מורה בשם שלמה בנדרלי שחינך אותנו חמש שנים ברציפות. המורה היה צעיר ואנחנו היינו הכיתה הראשונה שלו. יחד, המורה ואנחנו התלמידים, הקמנו מועדון נוער לתפארת (אז לא היו מתנ"סים).

רקדתי בלהקת מחול ריקודי עם והופענו בכל האירועים בעיר. למדתי לנגן על אקורדיון, והייתי בתזמורת העירונית שצעדה בכל יום עצמאות בעיר כמנצחת. הייתי אלופת פינג פונג וריצה. הדרכתי במועדון כמו רוב ילדי כיתתי.

כל שנה בל"ג בעומר הלכנו ברגל דרך וואדי עמוד לכנרת, שם הקמנו אוהלים והיינו שם בפעילויות מדהימות במשך יומיים. כל שנה חיכינו בקוצר רוח למסע הזה. היו לי הרבה חברים וחברות ויש לי עד היום מכתבים שלהם.

בצפת היה בכל שנה שלג וכולנו חיכינו לימים האלה. לא הלכנו לבית הספר, עלינו לבריה שנמצאת מעל צפת, ושם זרקנו אחד על השני כדורי שלג ובנינו בובות שלג מיוחדות. יש לי תמונות מאז.

בילדותי אהבתי לשחק בחבל, בחמש אבנים, בקלאס, וסבתא סורגת. ולשמוע תסכיתים ברדיו.

בצפת הייתה בריכה יפה בעמק, כולם בילו שם. מכיוון שצפת הייתה עיר תיירותית, הגיעו לשם אורחים וילדים בגילי שהכרנו אותם בבריכה, גם מהם יש לי מכתבים. הורי זכו באיזה שהוא שלב במפעל הפיס. והפכו להיות שותפים בבית מלון "מצפור". זה היה כיף גדול עבורי, היום בית המלון הוא בניין העירייה בצפת שנראה ממש מוזנח.

בצפת היו הרבה מועדוני לילה וכל האומנים הגדולים היו מגיעים לצפת, וזו היתה חוויה עבורנו בגיל ההתבגרות. היו בצפת שני בתי קולנוע  "צליל ואור", ראינו בו הרבה סרטים, שם נפגשנו עם החברים והאורחים שהגיעו לצפת.

בסביבות גיל שש עשרה עברנו את מלחמת ששת הימים. בשישה ימים ניצחנו את כל אויבנו. התקופה היתה מפחידה אך גם מרגשת בעיקר שחרור ירושלים.

היתה לי ילדות קסומה עד שנקטעה בגיל שש עשרה. אז אחי האהוב, אבי, שהיה בן חמש נפטר מסרטן. עד היום עבורי זהו כאב גדול. יש לי עוד אחות צעירה ממני בחמש שנים שמה ציפי. אחות נוספת שנולדה אחרי שאחי נפטר ושמה אביגיל. ההפרש ביני ובין אביגיל הוא שמונה עשרה שנה, והיא נקראת על שמו.

למדתי בתיכון העיוני בצפת, והיתה לי חברה חמה ואיכותית, כולנו בקשר עד היום. צפת שינתה את פניה והפכה לעיר חרדית, ולא דומה בכלל למה שהיתה פעם. צפת הפסיקה להיות עיר תיירות לאחר שהמציאו את המזגנים, כי האנשים הגיעו לצפת בגלל מזג האוויר הקריר.

אני מודה להוריי על ילדות קסומה למרות שהיו ניצולי שואה ואיבדו בן בארץ, הם תמיד דאגו לי שאהיה שמחה וחופשיה.

חפץ שעבר במשפחה

משפחתי עברה את השואה והגיעו ללא כלום לארץ, החפץ החשוב לי הוא ספר תפילה "מחזור חכמים" לראש השנה ויום הכיפורים. הספר היה שייך לסבא שי שמואל שטוטמן. הוא חשוב לי מאוד. סבא שלי הגיע לצפת ב1950 עבד בעבודות פיתוח כבישים, ובהמשך הפך להיות גבאי של בית הכנסת "בירב" בעיר העתיקה בצפת. סבא היה אדם דתי וחי עם אישה שהיא לא סבתי. סבתי מתה ברוסיה אחרי שברחו מפולין, בעיקר מתה מצער על בנה סנדר שנשרף בבית הכנסת בפולין.

נהגתי ללכת אל סבא בכל יום שבת, אהבתי להיות שם. סבא נהג לחתוך את ניירות הטואלט, לשמור לא להדליק אש וחשמל בשבת. הצטרפתי אליו באופן קבוע לבית הכנסת, וזו היתה עבורי חוויה נפלאה. כשעליתי לכיתה ט' ביום הראשון ללימודים הוא נפטר. העצב היה גדול. יש לי זכרונות רבים מסבא ומהחום והאהבה שהרעיף עלי. היום בית הכנסת הפך לבית הכנסת של הרב קרליבך "הרב המזמר". זה הכי משמח אותי כי אני מאמינה שצריך לחיות בשמחה. אני חילונית מאז ומתמיד אבל תמיד זוכרת את המפגשים המיוחדים עם סבא ועם הדת.

החלום שלי היה להקים משפחה ולעסוק במקצוע שתהיה בו הגשמה. החלום התגשם הן בתחום האישי והן בתחום המקצועי. הקימותי משפחה וכיום נהנית משמונה נכדים מקסימים, ניהלתי בית ספר ועדיין עוסקת בחינוך.

הזווית האישית

יובל: סבתא ואני נהנינו מהעבודה המשותפת. למדתי להכיר את סבתא טוב יותר זה הוסיף ותרם עוד לקשר שלנו. עברנו מסע מרתק ומעניין, למדתי הרבה על סבתא והמשפחה, הכרתי את סבא של סבתא רבה שלי פנינה שאותה זכיתי להכיר ולאהוב.