מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפי פודים והשנה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי היקרה שקד.

ילדותי היפה בחדרה

נולדתי בשנת 1952 (באמצע המאה הקודמת) בעיר חדרה שהייתה בירת השומרון. למדתי בבית הספר יסודי עד כיתה ח, בכיתה ט' למדתי בתיכון בחדרה עד י"ב. זכור לי כי הילדות בעיר חדרה הייתה מאושרת והיו לי המון חברים, השתתפתי בפעילויות תנועת נוער "השומר הצעיר".

בילדותי

הכרנו את כל השכנים בשכונה וההורים הכירו את כל הילדים בשכונה, היינו מאוד חופשיים ולא פחדנו, לא היה פיגועים ולא הרגשנו מאוימים.

משחקי ילדות

אחר הצהריים שיחקנו בפארק בכדור, במשחק "חמור ארוך", קלאס, שבע אבנים, חמש אבנים. עשינו הרבה מעשי קונדס, למשל: בלילה היינו מושכים חבל כאילו זה נחש והיינו מתחבאים ומפחידים את מי שהיה עובר, או שהיינו שמים אבן על הכביש ועל זה כובע ומחכים למישהו שיעבור שיבעט בו כאילו זה כדור.. למרות מעשי השובבות ההורים לא כעסו וגילו הבנה שאלו מעשי קונדס בלבד של הילדים בשכונה, זאת אומרת שהיחסים בשכונה מאוד תומכים וסלחנים. השכנים והתושבים הגיעו לארץ ממזרח אירופה  שם הם איבדו את רוב משפחתם בשואה ונוצרו קשרים חמים וקשרי השכנות הטובה הייתה כתחליף למשפחות שנספו.

נעוריה של ציפי

בנערותי למדתי בתיכון ואני הייתי הולכת לתנועת הנוער "שומר הצעיר" עם חברים. היו חברים שלא רצו ללכת לתנועה והעדיפו ללכת לרקוד ריקודים סלוניים. זכור לי שלפעמים זה יצר מתח בין  החברות.. מי שהלך לתנועה קראו לו "יורם " ומי שהלך לרקוד סלוניים קראו לו "פושטקים", אני הייתי "יורם", וזכור לי שהלימודים בתיכון היו מאתגרים.

בגרותה של ציפי

לאחר התיכון התגייסתי לצבא ושירתי בחיל הצנחנים כפקידה פלוגתית, זה היה תפקיד מאוד מעניין והייתי הרבה עם הלוחמים באימונים בשטח. לאחר שיחרורי מצה"ל התחלתי ללמוד באוניברסיטה עבודה סוציאלית. לאחר לימודי האוניברסיטה התחתנתי עם סבא יעקב ונולדו לי שלושה ילדים. עבדתי כקצינת מבחן לנוער ונולדו לי חמישה נכדים מתוקים והיום אני מספרת לנכדים שלי על קורות חיי.

הזוית האישית

הנכדה שקד משתפת: נהניתי לשמוע על הסיפורים הנפלאים ולשוחח עם סבתא ציפי, היה לי מאוד כיף. אני מאחלת לסבתא ציפי ולסבא יעקב שיהיו בריאים ושתמיד ייהנו מהנכדים והמשפחה.

סבתא ציפי: נהניתי מאד לשבת עם נכדתי המתוקה שקד ולספר לה על ילדותי ובגרותי.