מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שרה ניר, נולדתי בתאריך 28.7.1948 בתל אביב, בשנת הקמת המדינה. יש לי ארבעה ילדים ושלושה עשר נכדים. השם שרה ניתן לי על שם סבתא שלי, שרה ז"ל, שנספתה בשואה בפולין. אבי, שמחה, נולד בתאריך 21.10.1909, שמו ניתן לו מכיוון שנולד בשמחת תורה. הוא נולד בעיירה בשם רדז'ין בפולין למשפחת גוטסדינר. אימא שלי, הדסה לבית זילברמן, נולדה בתאריך 12.3.1912 בוורשה בפולין. הוריי התחתנו בוורשה ב-24.3.1934, ועלו ארצה בשנת 1936 יחד עם אחותי חנה, לפני מלחמת העולם השנייה. הם עלו ארצה בעזרת סרטיפיקטים (אשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי) שקיבלו ממשה סנה, שאר בני משפחתם לא עלו ארצה ולצערי נספו כולם בשואה.

גדלתי בתל אביב במקום שנקרא שכונת נורדיה כבת חמישית והקטנה במשפחה, משפחה מאושרת ושמחה. למדתי בבית ספר "יוסף הגלילי", בית חינוך. בילדותי שיחקנו בהרבה משחקים עם החברים, לדוגמא: מחניים, קפיצה בחבל, גוגואים, חמור ארוך, קלאס. החברים בשכונה היו נהדרים, כולם שיחקו יחד, היינו הולכים ביחד לקטוף חמצוצים וסברס, בקיץ היינו מבלים בים. בבית הספר אהבתי את שיעורי ההתעמלות והייתי מאוד טובה, השתתפתי בהרבה תחרויות ספורט של בתי הספר.

הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד, יצאנו להרבה טיולים ומסעות בארץ ולאחר מכן הייתי מדריכה. התחביב היה אוסף של בולים, מטבעות, אהבתי מאוד לרקום כמו כן אהבתי מוזיקה לכן למדתי נגינה על אקורדיון.

שירות צבאי

אחרי תקופת טירונות הלכתי לקורס מכי"ם, הייתי מכית בבה"ד 12 ולקראת סיום השירות עברתי לשל"ת בקיבוץ בארי בתקופת מלחמת ששת הימים.

למדתי אדריכלות ועיצוב פנים, עסקתי בזה עד היציאה לגמלאות. מאוד אהבתי את העבודה. הכרתי את בעלי, אברהם, כשהייתי בגיל 12. הוא היה אז בן 13. אחרי שמונה שנות חברות התחתנו. ההכרות שלנו התרחשה כך: יום אחד עשיתי בייביסיטר לאחיין שלי, שיחקתי איתו בדשא. פתאום הופיע ילד נחמד, חטף לי את התינוק ואמר שיחזיר לי אותו אם אגיד איך קוראים לי ואסכים להיות חברה שלו, ומאז אנחנו ביחד.

אני מאוד אוהבת עבודות יד: רקמה, סריגה, תפירה ואפייה. נהניתי מאוד מקריאת ספרים, פאזלים ותשבצים.

חפץ מיוחד העובר בין הדורות 

להוריי הייתה חנוכייה שהביאו מפולין. כשילדתי את  בני הבכור, הם העבירו את החנוכייה אליי. כל חנוכה הדלקנו בה נרות באירוע משפחתי, ולפני מספר שנים העברתי אותה לבתי רותם כשהיא ילדה את בנה הבכור.

כשיצאתי לגמלאות נהניתי מכל רגע, כי יש המון זמן להנות עם הנכדים ולשחק איתם, אני גם אופה עם הנכדים. כיום אני הולכת לקורסי למידה ומשתתפת בשיעורי סיפורי התנ"ך.

הזוית האישית

סבתא שרה: ההשתתפות בתכנית הייתה חוויה נהדרת, הקרבה והשיחות עם הנכדה גרמו לי אושר רב. הייתה לי הזדמנות לספר לנכדה הרבה דברים שהיא לא ידעה עליהם.