מאגר סיפורי מורשת

ניצן ודוד אמיר מספרים את סיפורה של סבתא רחל, שנפטרה כאשר ניצן היה בכיתה א'.

סבתא רחל כהן, נולדה בבודפשט בשנת 1936. במלחמת העולם השנייה סבתא איבדה את כל משפחתה – הורים, סבים, דודים וגם את אחיה הקטן פטר, שהיה בן שנתיים. בסוף המלחמה סבתא עלתה לארץ' עם אוניית המעפילים הכי מפורסמת, האקסודוס, שעל סיפונה היו יותר מ-4,500 עולים. אקסודוס או יציאת אירופה תש"ז הייתה אוניית מעפילים, שיצאה מנמל סט שלחופי דרום צרפת ב-11 ביולי 1947, כשעל סיפונה 4,554 נוסעים ניצולי השואה, במטרה להגיע לארץ ישראל. בין הנוסעים היו 1,284 נשים, 1,568 גברים, 1,017 נערים ו-685 ילדים. (ויקיפדיה).

אוניות מלחמה בריטיות עקבו אחרי האקסודוס, וכאשר זו התקרבה לחוף נמל חיפה, העולים גורשו לגרמניה. בשער של "דבר השבוע" מחודש יולי 1947 התפרסמה תמונה של ארבעה ילדים מגורשים, על המזח בנמל חיפה. אחת מהם היא סבתא רחל (שנייה מימין, עם המשקפיים).

שמונה חודשים אחרי הגירוש סבתא חזרה לארץ באונייה, שבועיים לפני הכרזת העצמאות. סבתא הצטרפה, עם קבוצת הילדים שאתה עלתה לארץ, לקבוצת השרון (היום קיבוץ רמת דוד).

בשנת 1954 הייתה מהקבוצה שעברה והקימה את קיבוץ יפעת, שבו גרה כל חייה. יִפְעַת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל, השוכן על כביש 73, על יד מגדל העמק, ממערב נמצא נחל צבי וקיבוץ גבת, ממזרח נמצא נחל יפעת וקיבוץ שריד, בכניסה לקיבוץ נמצא בית התרבות האזורי, בסמוך לו נמצאים: בית הספר האזורי "העמק המערבי" והמוזיאון לראשית ההתיישבות, הקיבוץ נמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. ויקיפדיה)

בשנת 1961 סבתא התחתנה עם סבא והם חיו ביחד חמישים וחמש שנה. יש להם שלושה ילדים ושמונה נכדים.

זיכרונות מיוחדים מסבתא

יש לי זיכרונות נחמדים ונעימים מסבתא. אני ובן הדוד שלי פלג, היינו יחד בגן. הוא קטן ממני בשנה וכל פעם שסבתא הייתה באה לאסוף אחד מאתנו, השני רצה גם. אחרי שביקשה את אישור ההורים, הלכנו לכלבו וקנינו שוקו וממתק. ביום האחרון שלי בקיבוץ, לפני שעברנו לקדרים, הלכתי עם סבתא ופלג וקנינו כלים, שתייה, ומלא ממתקים כדי לעשות מסיבה למשפחה ולחברים.

יש לי עוד זיכרון – אני ונגה בת הדודה שלי, שגדולה ממני בשלוש שנים, נסענו עם סבא וסבתא לקנות בגדים ונעליים. ביקשתי כדור וסבתא קנתה לי, שיחקתי איתו ואז הוא התגלגל מהחנות אל הכביש, ונתקע מתחת למכונית.

הזווית האישית

ניצן ודוד אמיר: החוויה המשותפת היתה משמעותית, היתה זו הזדמנות להכיר וללמוד על שורשי המשפחה.