מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי רבקה על שם סבתי מצד אבי, נולדתי במרוקו כאחות לשלושה אחים.

גדלתי בבית חם ואוהב לסבא וסבתא לדודים ולמשפחה המורחבת.

סבתא בערך בגיל ארבע במרוקו

אבי היה טבח וקונדיטור ידוע בעיר. אמי הייתה עקרת בית. אני זוכרת את האווירה הטובה והמיוחדת בשבתות וחגים. ביום יום אכלנו ארוחת צהריים טרייה. מקום המפגש של כל הקהילה היה בבית הכנסת, שם הייתה אוירה מיוחדת של אהבה, אחדות ומסורת יהודית. כל בוקר הייתי הולכת לקנות ספינג' לתה עם הנענע. את המצרכים קנינו טרי בשוק. אני למדתי בבית ספר "אליאנס", הלימודים התנהלו בשפה הצרפתית. האחים שלי למדו גם במסגרת יהודית אחר הצהריים.

העלייה וההסתגלות בישראל

שנת 1962, עלינו ארצה מטעמים ציוניים, גרנו בצריף קטן במעברה בהרצליה. למדתי בבית ספר דתי "בית יעקב". בתיכון למדתי הנהלת חשבונות בתיכון ועד היום אני עוסקת במקצוע הזה.

להורי המעבר היה קשה. אנחנו הילדים התאקלמנו מהר מאוד, למדתי את השפה, הסתדרתי יפה חברתית. אהבתי את המדינה למרות הקשיים והמלחמות.

המצב הכלכלי כשעלינו היה לא פשוט ולכן עבדתי בעבודות מזדמנות במכבסה של בית מלון אכדיה בהרצליה, ובמפעל לייצור נורות, נערה בת 17-18 בתנאים לא פשוטים, אך זה חישל אותי וצמחתי מהקשיים.

הורי, לצערי לא הסכימו שאתגייס לצבא, ולכן אחרי התיכון עבדתי.

בגיל 19 הכרתי את בעלי ישר – סבא של תאיר וכשמלאו לי 20 התחתנו, בגיל 21 כבר הייתי אימא!

הזוית האישית

תאיר: נהניתי מזמן איכות עם סבתא, לגלות דברים שלא ידעתי קודם עליה ועל המשפחה שלה, היה כיף לעשות את היצירה ולראות תמונה מהעבר – בית הספר שסבתא למדה בו. אני מאחלת לסבתא לבקר שוב במרוקו להגיע לשער שהייתה עוברת בו בדרך לבית הספר, בריאות ואושר כיף עם המשפחה, הנכדים.

סבתא רבקה: ראשית מברכת על הפרוייקט הנהדר שמאפשר להכיר בין סבא/סבתא לנכדים בצורה מעמיקה יותר, ריגשית, חווייתית, מחברת, מלמדת, רגעים של איכות וחוויות כיפיות. אני מאחלת לתאיר המתוקה שתצליח בכל מה שתרצה, תהנה מעשייה, הצלחה בלימודים, שתצליח חברתית, שתהיה שמחה, רוקדת, פעילה, מחייכת, סקרנית, יצירתית, חברה טובה, אחות טובה, ילדה טובה, והכי חשוב שתהיה בריאה ומאושרת.